התפטרותו של
אברהם פיינר מתפקידו כיו"ר "בית מלכה" הייתה פורמלית בלבד והוא המשיך לעמוד בראש המוסד. כך טען (יום א', 13.10.13) התובע במשפט
הולילנד, עו"ד
עודד קם. פיינר השיב, כי הוא הפסיק לטפל בנושאי כספים והוא אחראי רק על ענייני החינוך. קם: "איך זה מונע ממך את ניגוד העניינים מבחינה מהותית?". פיינר: "במבט לאחור, אולי הייתי צריך הייתי לפסול את עצמי לחלוטין מלדון [בהולילנד]. באותו זמן חשבתי, שאם אני לא עוסק בתקציב אלא עוסק במתמטיקה ובמשנה ובדרגות של המורות", אין בעייתיות במעמדו.
את פגישותיו עם
שמואל דכנר בנוכחות מגייס התרומות, הרב צבי פרקש, הסביר פיינר בכך, שפרקש סבר שהוא יוכל להוציא מדכנר תרומות נוספות, וצירף אותו לא בשל תפקידו בעירייה אלא בשל כושרו הרטורי. על פגישותיו עם
הלל צ'רני אמר, כי היו בענייני חינוך ונימוסין בלבד.
פיינר הכחיש כל קשר בין תמיכתו בהסכם היטל ההשבחה בהולילנד לבין עיתוי הטכס לציון תרומתו של דכנר לבניית קרוואנים ב"בית מלכה", שאירעו באותם ימים. לדבריו, הטכס תוכנן זמן רב מראש ולא הייתה לו כל השפעה על מועד ההצבעה ותוכנה.
"איך לא חיברת?" השופט
דוד רוזן: "זו בדיוק השאלה: איך לא ראית את הקשר ההדוק בין תפקידך בעירייה לבין פעולתך לטובת דכנר". פיינר: "הסעיף הזה עבר במהירות ובצורה אוטומטית". רוזן: "איך לא חיברת בין הדברים?". פיינר: "אם היה מתעורר דיון בנושא, יכול להיות שהיה מעורר תשומת לב. כל 20 חברי הוועדה לא אומרים אף מילה. יכול להיות שבאותו רגע הכנתי לעצמי את הנאום בפני התלמידות בעוד חמש שעות".
רוזן: "ההתנהלות הזאת הייתה בדיוק בהתאם לרצון של אנשי פרויקט הולילנד. הם רצו שזה יעבור בצורה חלקה. לכן היה להם נוח שיושב שם יהודי יקר שמאפשר את המעבר החלק הזה". פיינר: "אין להם שום דרך דרכי למנוע דיון, כי יש שם 20 איש שביניהם יש מספיק אנשים שלא מושפעים מאף אחד. אם היה מתעורר דיון והייתי עומד בתוקף לעזור להם, הייתי אומר שטעיתי. זה בושל בדרג המקצועי ולא היה צורך בהתערבות של איש. אם היו ויכוחים על סכומים, הם נעשו בחדרי-חדרים של הגזברות. הייתי אז חבר מועצה חדש, לא הבנתי מה זה היטל השבחה, וסמכנו על הדרג המקצועי".
רוזן ציין, כי פיינר אישר שלא היו תרומות דומות לאלו של דכנר ושהן החלו לאחר שהחל בתפקידו בעירייה. המחלוקת, הדגיש, היא האם פיינר היה מודע בזמן אמת לכך שהתרומות עלולות להוות שוחד. פיינר אמר, כי לא ידע שדכנר הפסיק לתרום ואז החל צ'רני לתרום לרשת. קם ציטט את דבריו של צ'רני, לפיהם דכנר בחר "מסיבותיו האפלות" את "בית מלכה" כמוסד חרדי לו יתרום. פיינר השיב, כי צ'רני לא תרם מסיבות אפלות אלא מתוך אהבה למוסד.
למה פנו דווקא אליך?" התביעה הראתה, כי צ'רני תרם 100,000 שקל ל"בית מלכה" באפריל 2001, זמן קצר לאחר שפיינר התערב בדיון על תב"ע ד' של הולילנד. פיינר השיב, כי לא חיבר ולא הייתה שום סיבה לחבר בין האירועים. עוד הצביעה התביעה על תרומה של 50,000 שקל מקבוצת הולילנד, ארבעה חודשים לפני שנכח פיינר בישיבה נוספת שדנה בפרויקט, אם כי התבטא בקשר לתוכנית אחרת.
עוד אמר פיינר, כי התערב פעם נוספת בענייני הולילנד לבקשת אחד מעורכי הדין של היזמים, בבקשה לזרז את ההליכים, שכן חובתו של חבר מועצה להתערב בכל פעם בה נעשה עוול. רוזן תהה מדוע פנו היזמים דווקא אליו, לנוכח קשריו של דכנר עם ראש העיר, מהנדס העיר ו
שולה זקן. פיינר השיב: "יכול להיות שהיו פניות גם לאחרים. יכול להיות שהוא ראה את שמי בין חברי הוועדה [המקומית] ולכן פנה". הוא אישר שפנה לגזבר העירייה, אלי זיתוק, ואמר שבחקירתו במשטרה הכחיש זאת משום שלא זכר. לדבריו, לא נדלקה בעיניו שום נורה אדומה, משום שחייבים לשנות את המצב בו עיריית ירושלים מושכת פרויקטים שנים רבות.
קם אמר, כי המכשול האחרון בפני אישור תב"ע ו' היה אישור הסכם הפיתוח בינם לבין היזמים, בידי ועדת הכספים ומועצת העיר. פיינר ביקש להוציא ליזמים מכתב בו ייאמר, כי יש הסכם הממתין עדיין לאישור - וזאת בניגוד לעמדת היועצים המשפטיים של העירייה.
פיינר השיב, כי הוא ראה כחובה קדושה לזרז הליכים בכל עניין בעיריית ירושלים, ובוודאי בתחום הבנייה. הוא העיר, כי לא היה מעורב בעריכת ההסכם ולא ידע מה כתוב בו. רוזן: "אנשי הולילנד ראו בך כתובת כדי להסיר מכשולים ביורוקרטיים. ואתה לא יודע למה פנו דווקא אליך". פיינר: "לא". רוזן: "זה לא בתחום טיפולך". פיינר: "חברי הנהלת העירייה נכנסים לכל תחום".
