אלי שמחיוף טוען, כי לא ידע שמאיר רבין - עימו לדבריו היה מיודד מאוד - קשור לפרויקט
הולילנד. עוד הוא אומר, כי לא הכיר את
שמואל דכנר, למרות שלשכתו הייתה בקומה השישית של בניין העירייה, בה שהה דכנר לעיתים קרובות. שמחיוף דיבר (יום ג', 15.10.13) בחקירתו הנגדית במשפט הולילנד.
התובע, עו"ד
ירון גולומב, טען ששמחיוף מרחיק את עצמו מהקשר עם דכנר. שמחיוף הגיב בכעס, באומרו ששיתף פעולה עם החוקרים מהרגע הראשון. לדבריו, רק לאחר ששוחרר למעצר בית, נזכר שרבין ביקש ממנו לפרוט צ'קים עבור דכנר ולכן הכחיש זאת בחקירותיו הראשונות.
שמחיוף טען, כי שמר על זכות השתיקה בשל המשבר הנפשי אליו הביאו אותו החוקרים, ולכן סירב להתייחס לצ'קים גם כאשר הוצגו בפניו. גולומב שאל מדוע לא השתמש שמחיוף בהזדמנות זו כדי להציג את גירסתו, והוא השיב שהחליט להתנתק לחלוטין מהחוקר. השופט
דוד רוזן תהה, האם פריטת הצ'קים היא גירסה כבושה, לנוכח העובדה ששמחיוף העלה אותה בחקירתו החמישית. גולומב טען, כי יש להתייחס כך לגירסה זו, לנוכח העובדה שהועלתה רק לאחר ששמחיוף שוחרר למעצר בית.
"המילה שלו מכובדת" בהתייחסו לגירסת שמחיוף בדבר קירבתו לרבין הראה גולומב, כי שמו של שמחיוף אינו מופיע בספר הטלפונים של רבין. שמחיוף השיב, כי אינו אחראי לרישומיו של רבין. הוא אמר עוד, כי המכשיר הסלולרי בו אין קשר בינו לבין רבין, לא היה המכשיר העיקרי בו השתמש. גולומב: "גירסת החברות נולדה במהלך המשפט כדי להסביר את הפריטה החריגה". שמחיוף: "זה לא היה חריג".
גולומב שאל מדוע לא סירב שמחיוף לקחת צ'קים של נציג יזמי הולילנד, במקביל לכך שהוא מטפל בענייני הפרויקט. שמחיוף הרים את קולו: "לא פרטתי את הצ'קים להולילנד ולא לשמואל דכנר ולא לנציג היזמים! פרטתי למאיר! אני מכיר את מאיר, הוא נמצא במצוקה, אני עוזר לו!".
גולומב: "איך הסכמת להתחייב על צ'קים דחויים של דכנר?". שמחיוף: "כאשר רבין מבקש, אני סומך עליו". גולומב: "אם הצ'קים לא יחויבו, אתה היית צריך לשלם את ההפרש". שמחיוף: "מאיר אמר לי שעם כל הקשיים של הבוס שלו, לא קורה שצ'קים חוזרים; מכסימום מתגלגלים. לקחתי סיכון ועובדה שלא נפגעתי. לא לקחתי שום סיכון ושום הימור". גולומב: "בבני ברק, עיר החסד והגמ"חים, דכנר שרוף - ואתה לא לוקח סיכון?". שמחיוף: "כשמאיר אומר שאין לו חזרות צ'קים - המילה שלו מכובדת". גולומב: "למה השתמשו בך רק פעם אחת?". שמחיוף: "תשאל את מאיר".
גולומב עבר לשני צ'קים של דכנר שנפדו בידי הרב נתניאן ואשר על גבם נרשם "שמחיו", אך שמחיוף המשיך והכחיש כל קשר אליהם. הוא העלה את האפשרות, כי מדובר באדם בשם שמחי שעבד באותו צ'יינג'.
מאשרים ללא דיון שמחיוף אמר במשטרה, כי לא עסק בהולילנד לפני שהסכם הפיתוח הועלה בוועדת הכספים, למרות שכמה ימים לפני כן שלח מכתב בנושא ליו"ר הוועדה המחוזית. שמחיוף השיב, כי לא יכול היה לזכור מסמך בודד זה. המכתב הוצא לבקשתו של רבין, ושמחיוף טען שהיה מעניק את אותה עזרה לכל אדם אחר.
במשטרה טען שמחיוף, כי רבין לא פנה אליו בנושא הסכם הפיתוח, אך רבין העיד שפנה אליו "בתור חבר". השופט דוד רוזן העיר, כי היזמים פנו בדיוק באותו נושא ל
אברהם פיינר, וגם הוא אמר שראה לנכון לזרז את ההליכים. שמחיוף: "אני מבקש להבדיל ביני לבין פיינר. זה התחום שלי והמעורבות שלי לגיטימית לחלוטין. רבין הוא חבר". גולומב: "רבין הוא הזנב של דכנר".
גולומב שאל מדוע כינס שמחיוף את ועדת הכספים בפגרה כדי לאשר את הסכם הפיתוח, בניגוד לנוהל המקובל של העירייה. שמחיוף השיב, כי באותו דיון נדונו עשרות סעיפים נוספים והוועדה מתכנסת באופן קבוע גם בפגרה. עוד טען, כי מזכירות העירייה קובעת את מועדי ישיבות הוועדות, ולו כיו"ר הוועדה לא הייתה סמכות לכנס אותה. הוא העיר, כי ב-99% מהמקרים הוועדה מאשרת את הנושאים בזה אחר זה, ללא כל התייחסות של חבריה.
גולומב טען, כי דכנר לא יכול היה לדעת ששמחיוף השתתף בישיבת ועדת המשנה לתכנון ובנייה לאישור תב"ע ה' בפברואר 2006, אלא אם כן ביקש זאת ממנו. שמחיוף השיב, כי כאשר הכחיש במשטרה את השתתפותו, התכוון לכך שלא היה משתתף פעיל. את העברת פרוטוקול הישיבה ממשרדו לדכנר הסביר שמחיוף בכך, שרבין השתמש בפקס שבמשרדו, כפי שעושים רבים אחרים. את קיומן של שיחות טלפון בינו לבין דכנר עשרה ימים לפני הישיבה הסביר שמחיוף בכך, שככל הנראה היה זה רבין שהשתמש בטלפון ממכוניתו של דכנר.
התביעה טענה, כי בנו של שמחיוף דניאל העביר לחשבונו של אביו 1,000 שקל מתוך צ'ק בסך 5,000 שקל שנתן דכנר לחתונת בתו של שמחיוף. שמחיוף הגיב: "אם נתנו 5,000 שקל בשבילי ונתנו לי רק 1,000 - אז אני פראייר?".
