חוקרים מאוניברסיטת קולורדו הצליחו להסביר בצורה מעמיקה ומדויקת יותר מדוע קצב הלב המקסימלי (maxHR) יורד עם הגיל.
ירידה זו ב-maxHR אינה מוגבלת רק לביצועיהם של ספורטאים מזדקנים אלא מהווה גם את הסיבה העיקרית למעבר לבית אבות של אנשים מבוגרים ובריאים שאיבדו את היכולת הפיסית הנדרשת לחיים עצמאיים.
ידוע לכולם כי היכולת האירובית מידרדרת עם הגיל. ידוע לרבים כי הגיליון שלהם בחדר הכושר שמראה את קצב הלב שנקבע כיעד המטרה יורד ככל שהם מתבגרים. לכן זה די ברור שלאנשים מבוגרים יותר יש את ה"זכות" לבצע את האימון היומי שלהם על הליכון בצורה מתונה יותר, והסיבה לכך היא פשוט שהלב שלהם אינו מסוגל לפעום במהירות של לב צעיר.
לכן, אדם מבוגר יותר עם דופק של 120 פעימות לדקה עובד כפי הנראה קשה יותר באחוז גבוה יותר של קצב לב מקסימלי מאדם צעיר יותר עם 150 פעימות לב בדקה.
תגלית חדשה המחקר החדש הראה כי אחת הסיבות לירידה תלוית-גיל בקצב הלב המקסימלי היא שההזדקנות מדכאת את הפעילות החשמלית הספונטנית של קוצב הלב הטבעי - ה-sinoatrial node.
החוקרים ניצלו שיטה לתיעוד ECGs (אלקטרוקרדיוגרמה - רשומת לב חשמלית) של עכברים ערניים וגילו כי קצב הלב המקסימלי היה איטי יותר אצל עכברים מבוגרים בדיוק כפי שהוא אצל אנשים מבוגרים. התוצאה אומנם הייתה צפויה, אך מה שהפתיע את החוקרים הייתה העובדה שה-maxHR האיטי יותר נבע מכך שקוצב הלב הטבעי, הנקרא sinoatrial myocytes, או בקיצור SAMs, אצל העכברים המבוגרים לא פעם במהירות כמו זו של ה-SAMs בעכברים הצעירים.
החוקרים תיעדו את האותות החשמליים הזעירים מתאים מבודדים וגילו כי ה-SAMs מעכברים מבוגרים היה איטי יותר, גם כאשר השתמשו בגירוי כדי להביא למצב של תגובת "הילחם או ברח" שניתן לזהות בתאים אלו. קצב הפעימות האיטי יותר נבע מסדרת שינויים בתאים.
השינויים נגרמו משינוי בהתנהגות של חלק מערוצי היונים בממברנות של תאים מבוגרים. ערוצי היונים הם חלבונים המייצרים חשמל לאורך ממברנת התא.
