הבמאי יוסי יזרעאלי אינו זכאי לתמלוגים מהתיאטרון הקאמרי על הגירסה המחודשת של המחזמר "עוץ לי גוץ לי" שביים בשנת 1965. כך קובעת 9.10.13) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
ענת ברון.
יזרעאלי ביים את המחזה על-פי ספרו של אברהם שלונסקי בהיותו בשנות ה-20 לחייו, והוא שהפך אותו - יחד עם דובי זלצר - למחזמר שהיה ללהיט ענק. לאורך השנים הועלה המחזמר שוב במספר הפקות, שהתבססו כולן על בימויו של יזרעאלי. אולם בשנת 2002 החליט הקאמרי להעלות את "עוץ לי גוץ לי" בבימוי חדש של רוני פינקוביץ.
יזרעאלי טען, כי מאחר שגם בבימוי זה נשמרו העקרונות שהציב כאשר הפך את המחזה למחזמר, הוא זכאי לתמלוגים ולקרדיט. הקאמרי טען, כי אין מקום לתשלום תמלוגים עשרות שנים לאחר ביצוע העבודה, וציין שיזרעאלי אינו זכאי להם על-פי החוזה שנחתם עימו בשנות ה-60. לשיטת הקאמרי, שנתמכה בעדויות של כמה מבכירי התיאטרון בישראל (כגון מנכ"ל בית לסין,
ציפי פינס, והמחזאי הלל מיטלפונקט), קבלת תביעתו של יזרעאלי תביא לתוהו ובוהו, בו כל מי שהיה מעורב בהפקת כלשהי ידרוש תמלוגים לאחר שנים רבות.
ברון קיבלה את עמדתו של הקאמרי: "חופש היצירה והבימוי מחייב להגביל את זכות היוצרים בגין עבודת הבימוי כך שזכות זו תפקע עם רדת ההצגה מן הבמה, ולא תוסיף להשתרע על הפקות מאוחרות בבימוי חדש. ולענייננו - פרופ' יזרעאלי אינו בעל זכות יוצרים בעבודת הבימוי של ההפקה החדשה; כך הגם שביצע את חלוקת הטקסט, והגם שמדובר בעבודה שמגלמת את דרישת היצירתיות הקבועה בחוק".
"די בהורדת המסך על אלה" ברון מציינת, כי ייתכנו מקרים בהם יינתנו זכויות לאורך זמן, אך הדבר תלוי בהגדרת התפקיד של מי שטוען לקיומן. כך, למשל, אם מדובר בדרמטורגיה או בעיבוד. ואולם, יזרעאלי נשכר כבמאי של "עוץ לי גוץ לי", ואילו סבר שעבודתו נרחבת יותר - היה עליו להסדיר זאת בחוזהו. לדברי ברון,
"לא מן הנמנע כי בחר שלא לעשות כן, באשר באותה עת היה במאי צעיר המצוי בראשית דרכו המקצועית - והסתפק בעצם ההזדמנות שניתנה לו על-ידי הקאמרי לביים הצגה על-פי מחזה מאת גדול המחברים שלונסקי, ובהשתתפות כוכבי התיאטרון הישראלי. בהחלט יכול להיות כי גם בחר בחכמה - שכן העבודה שביצע בהצגה 'עוץ לי גוץ לי' הקנתה לפרופ' יזרעאלי מוניטין רבים, ואולי היא זו שפתחה את הדלת לקריירת הבימוי המוצלחת והמרשימה שהיום היא חלק מן הרזומה שלו".
ברון מסיימת את פסק הדין בנימוק מדוע לא חייבה את יזרעאלי בהוצאות: "מדובר בסוגייה שהיא עקרונית במידה רבה; ולא בכדי עוררה עניין ויצרים בקרב רבים וטובים מאנשי המקצוע מן השורה הראשונה בעולם התיאטרון בישראל. דומה כי יש לה השלכות גם מעבר לעניינם הפרטי של הצדדים. על כן וברוח התיאטרון שהוא ביסוד המחלוקות שביניהם, די בהורדת המסך על אלה".
