צדדים להליך בוררות פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה להורות לבורר עורך דין ארנון גלעדי מתל אביב להשיב להם את מלוא שכר טירחתו ששילמו לו. בבקשה נאמר כי הבורר מונה על-ידי הצדדים באפריל 2009, החל בשמיעת הראיות בבוררות שעניינה סכסוך בין קבלן למזמין בנושא ליקויי בנייה, בינואר 2010 ובשלהי שנת 2011 הוגשו לבורר סיכומי הצדדים.
כשנה לאחר מכן ובחלוף המועד למתן פסק הדין פנה הבורר לצדדים וביקש את הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה, אולם הם לא הסכימו לכך. לאחר חודשים רבים נוספים הודיע הבורר לצדדים כי מתן פסק הבוררות מתעכב בשל מחלה קשה בה לקה. רק בראשית חודש זה קיבלו הצדדים לידיהם את פסק הבוררות.
לדברי הצדדים, להליך הבוררות אין מחלוקת על כך שהבורר לא עמד במועדים הנקובים בדין ומסר את פסק הבורות באיחור של ארבע שנים תמימות, ואף ממועד הגשת הסיכומים חלפו כשנתיים. לדעת בעלי הדין, אם מדובר היה בסכסוך סבוך מדי עבורו, היה על הבורר לומר ביושר לצדדים כי אין ביכולתו לעמוד בלוח הזמנים המוכתב לו בחוק הבוררות ולקבל או שלא לקבל את הסכמתם.
באופן זה נאמר בבקשה לבית המשפט, הטעה הבורר במובהק את הצדדים שסברו כי הם פונים להליך בוררות שיחסוך להם את עינוי הדין הכרוך בניהול התיק במשך שנים בדרך כלל בבית המשפט. המבקשים סבורים כי גם מצבו הבריאותי של הבורר והודעתו כי בשל כך יתעכב פסקו, אינו יכול לרפא את מחדליו.
לדברי המבקשים, היה על הבורר להודיע לצדדים כי אינו יכול למלא את תפקידו במועד הקבוע בחוק ולנסות למצוא פתרון שימנע המשך עיוות הדין כלפיהם לרבות העברת ההכרעה בתיק לבורר אחר, אך הוא בחר משיקוליו הוא שלא לעשות כן.
בבקשה נאמר עוד כי העיכוב במתן פסק הבוררות גרם לצדדים עינוי דין, שכן מדובר באיחור מרובה שנים. בבקשה נאמר כי בסך-הכל שילם כל צד להליך לבורר סך של 18,480 שקל וסכומים נוספים של כ-5,000 שקל עבור הקלטת ישיבות ההוכחות.
הצדדים סבורים כי מדובר בסכומים מוגזמים בהתחשב בעיכוב המשמעותי ללא הסכמתם במתן פסק הבוררות ללא הסכמתם לעיכוב.