דני דנקנר אומר, כי לא זכר בחקירתו במשטרה כמה שילם ל
מאיר רבין, ולכן טען שרבין קיבל רק 500,000 שקל משום שלא הביא את התוצאות המקוות. בפועל, קיבל רבין את מלוא המסגרת שסוכמה עימו - 1.1 מיליון שקל. "אם הייתי עושה את זה לבד, הייתי מצליח הרבה יותר", הוסיף (יום ה', 24.10.13) בהתייחסו למידת הצלחתו של רבין בהפשרת קרקעות חברת תעשיות מלח.
התובעת, עו"ד
אביבה חפץ-נוימן, ציינה, כי מנכ"ל המינהל לשעבר, אבי דרכסלר, לא הכיר את רבין - לא מתקופת עבודתו במינהל ולא מהתקופה בה הועסק גם הוא בידי דנקנר בנושא הקרקעות. דנקנר אמר, כי אינו יכול להתייחס לכך. חפץ-נוימן: "שניהם פועלים מול המינהל וצריך לתאם ביניהם". דנקנר: "דרכסלר לא הלך למינהל אלא רק ייעץ לי". חפץ-נוימן: "אז למה לא קישרת ביניהם?". דנקנר: "עם לוביסטים אני נפגש בארבע עיניים". לדברי דנקנר, רבין לא השתתף בפגישות במינהל כשם ש
מאכערים אחרים לא השתתפו בהן.
עוד אמר דנקנר, כי טעה כאשר אמר במשטרה שנפגש בשנת 2004 עם אפרתי ליד בית ויסוצקי ברחוב החשמונאים בתל אביב - האזור בו היה משרדו של
שמואל דכנר. לדבריו, הפגישה הייתה במשרדו בבנק הפועלים. השופט
דוד רוזן העיר, שגם התאריך שנקב דנקנר במשטרה לא היה נכון, וכי סביר יותר שהפגישה הייתה לפני מאי 2003 - המועד בו קיבל רבין את התשלום הראשון. דנקנר אמר במשטרה, כי ייתכן ששוחח עם אפרתי "על ענייני קריירה". בעדותו אמר, כי העלה אפשרות תיאורטית מספר שנים לאחר פגישתם.
רוזן שאל, כי גם אם התביעה תוכיח שדנקנר שילם סכומי עתק לרבין תמורת לא כלום ושהוא רימה את דירקטוריון תעשיות מלח - על בסיס מה היא טוענת שמדובר בשוחד. "האם מארג הראיות יכול להביא רק למסקנה היחידה שזהו שוחד?", שאל. חפץ-נוימן השיבה, כי היא מקווה שעד תום החקירה תשכנע אותו בכך. התובע, עו"ד
יוני תדמור, הוסיף, כי דנקנר הוא איש עסקים מוצלח שידע היטב תמורת מה הוא משלם. רוזן ציין, כי בסופו של דבר יצטרך להכריע האם זוהי התוצאה היחידה אליה ניתן להגיע.
התביעה טענה, כי רבין העביר לדנקנר מכתב ששיגר מנכ"ל המינהל דאז,
יעקב אפרתי, למי שהיה היועץ המשפטי לממשלה,
אליקים רובינשטיין, ובו האיץ בו לאשר את העסקה עם תעשיות מלח. היא הראתה, כי אחד התשלומים לרבין נעשה בסמוך להעברת המכתב.
רוזן העיר, כי ניתן לומר שרבין פשוט ביצע את העבודה תמורתה נשכר. "הגבול בין מאכער לשוחד הוא כל כך דק, שאני כבר לא יודע. משלמים לו תמורת קשרים", הוסיף תוך שהוא מתלבט בקול. "אם הייתם יכולים להגיד שאם שילמת למאכער נתת שוחד, היינו עושים מהפך. אולי הגיע הזמן לעשות את זה, אם כי אני לא רואה איך זה אפשרי מבחינה משפטית. אולי תבקשו [ממני] לקבוע פסיקה מהפכנית, אבל אתם לא שם. נטיית הלב שלי היא בהחלט כן. הריח שעולה ממאכערים הוא מאוד לא נעים, אז אולי באמת הגיע הזמן להכות פה בפטיש".
חפץ-נוימן השיבה, כי ניתן להגיע לתוצאה זו גם מבחינת החוק הקיים, אם כי "אנחנו לא הולכים פה על תיק מקדמי". רוזן: "זו התזה שאני הייתי מבקש, אם כי אני צריך את הכלים בשביל זה". חפץ-נוימן: "זו לא התזה של כתב האישום. אנחנו לא בתיק תקדימי ולא מבקשים מאדוני לפתור את בעיית המאכעריות". רוזן העיר, כי גם מחוק הלוביסטים אינו מתלהב, כי גם זו מערכת של יחסי תן וקח, אם כי זהו עניין למחוקק. "אתם מבקשים שאני אקבע שאין הסבר אחר לתשלום פרט לשוחד", אמר. חפץ-נוימן: "הנאשם לא נותן הסבר אחר".
