"היחסים בינינו לבינם הם כמו זוג נשוי. רק שהנישואים שלנו הם נישואים פתוחים - כל אחד יכול לנסות מה שהוא מבין. ישנה אהבה בינינו. אנחנו חיים בהדדיות, אבל בסופו של יום אנחנו מתקדמים. מערכת היחסים הזאת מגיעה לנקודה שיש ילד. כל מערכת היחסים הזו מגיעה לנקודת גידול הילד. לילד המשותף קוראים התחבורה הציבורית, וכולנו רוצים שהילד הזה יהיה מוצלח, יביא כבוד ושימשיך את דרכנו".
במילים אלה תיאר סגן מנהל אגף תחבורה ציבורית במשרד, דרור גנון, את ארגוני נוסעי התחבורה הציבורית למיניהם, ובלשונו "ארגוני החברה האזרחית".
בהרצאה בכינוס התחבורה הציבורית שקיימה בתל אביב עמותת תחבורה היום ומחר, שעסקה ביחסי הגומלין בין
משרד התחבורה לאותם ארגונים, אמר גנון שלארגונים אלה יש אג'נדות ומטרות בעוד שמשרד התחבורה כמאסדר מייצר תהליכים ומנגנונים. לדבריו, מחויבות ארגוני החברה האזרחית לבקר וליצור לחץ. הדובר אמר כי במדיניות של אפס עשייה ("do nothing"), הדבר ייצור כאוס ובלגאן, אולם משרד התחבורה אינו פועל כך.
"המוטו שלנו הוא קיצור זמני הנסיעה בתחבורה הציבורית. כפקיד וכעובד הייתי שמח אם בכל תהליך היה רק משרד התחבורה. הייתי קובע את הקו, את המסלול שלו, קובע את התקציב (הכי אידיאלי היה לאפשר נסיעה חינם). אבל במערכת הזו יש עוד גורמים בהם הציבור, הרשויות, החברות המפעילות, ועדות תכנון ועוד", אמר גנון.
הוא קרא לארגוני הסביבה והארגונים החברתיים לתמוך בחקיקה מעודדת תחבורה ציבורית. הדובר קרא לאזרחים לקדם יוזמות תחבורה ציבורית מול הרשויות המקומיות, קרא לחיזוק הקשים עם הקהילות המקומיות.
גנון הציע לקיים כינוס בו יידונו היחסים בין הארגונים האזרחים למשרד התחבורה והאופן בו ניתן יהיה לשתף פעולה מבלי לפרק את הנישואים, כלשונו.
להתמקד בפעילות הליבה מנכ"ל
חברת קווים, ציון פת, שדיבר אף הוא בכינוס, קרא להקים רשות מרכזית שתטפל בתשתיות ובמידע לציבור, וכך יתאפשר למפעילי התחבורה הציבורית לעסוק במה שהן מתמחות בו - הסעת נוסעים בבטחה. לדבריו, הטלת חובות שבמדינות אחרות מוטלות על המדינה על המפעילים גורמת להם להפנות את הקשב לתחומים שאינם בתחומי העשייה שלהם. בין היתר מנה את נושא חניוני האוטובוסים שצריכים להיות ברשות המדינה, שבבוא העת תוכל להעבירם לידי המפעיל הבא שיקבל רישיון ויוכל לתפעל את צי האוטובוסים שלו בצורה מיטבית.
פת התייחס גם לנושא קווי ההסעה לתלמידים, ואמר כי הנושא מחייב התייחסות נפרדת במסלולים וגמישות בזמני הנסיעות משום שלא פעם קורה שכבר בתחנה הראשונה האוטובוס מלא ולא נשאר לשאר הציבור מקום לעלות לאוטובוס. לדבריו, לא כל אוטובוס מתאים להסעת תלמידים. נראה שרמז לוונדליזם המתבצע כדרך קבע בידי בני נוער העולים לאוטובוסים.
