אברהם פיינר, שהיה חבר מועצת העיר ירושלים, מעולם לא יצר זיקה בין תרומותיו של
שמואל דכנר למוסדות "בית מלכה" לבין סיוע כלשהו לפרויקט
הולילנד. כך העיד (יום ה', 31.10.13) הרב צבי פרקש, שהיה מנכ"ל המוסדות וכיום מגייס התרומות הראשי של מוסדות בלז.
לדברי פרקש, הפרויקט לא עלה באף אחת משיחותיו שלו עם דכנר. הוא גם אמר כי 690,000 השקלים שתרם דכנר ל"בית מלכה" שימשו להצבת קרוואנים, לתשתיות להצבתם ולצרכים שוטפים של המוסד. פרקש הוסיף, כי פיינר השתתף בכמה מפגישותיו עם דכנר רק בשל יכולתו הרטורית. את הוקרתו של דכנר למוסדות הסביר פרקש בתמיכה שהעניק הוא עצמו לאדית וולף, בתו של דכנר, כאשר חלתה.
את תרומותיו של
הלל צ'רני ל"בית מלכה" הסביר פרקש בכך, שהיזם הביע את התפעלותו מן העבודה החינוכית הנעשית במוסד וברקע הדתי של משפחתו. לדבריו, פיינר השתתף בחלק מפגישותיו עם צ'רני בשל כושר הביטוי שלו, וכי נושא הולילנד מעולם לא עלה בשיחותיהם. פרקש הדגיש, כי צ'רני נענה בנדיבות לב לכל פניותיו ועשה זאת ללא כל תנאי.
התובע, עו"ד
עודד קם, טען שפיינר השתתף בכל הפגישות עם צ'רני "משום שהקשר המושחת איתו הוא שהניע את המהלך"; פרקש הכחיש זאת מכל וכל. צ'רני העיר, כי פיינר - המרותק לכסא גלגלים - לא יכול היה לעלות במדרגות למשרדו. עוד הזכיר קם, כי דכנר ראה בפרקש את עוזרו של פיינר. פרקש השיב, כי הוא היה עצמאי לחלוטין בפעילותו.
פרקש אמר כי תקציב "בית מלכה" הוא 2.5-2 מיליון שקל בחודש, ואילו לפני כעשור היה 1.5-1 מיליון שקל בחודש. מקורות המימון העיקריים היו משרד החינוך ושכר לימוד, ואילו תרומות היוו 10% מהתקציב. השופט
דוד רוזן שאל אם היו תרומות גדולות יותר מאלו של דכנר וצ'רני באותן שנים, ופרקש השיב בשלילה.
