מאז שחר ההיסטוריה אנו יודעים שאנשים מקבלים החלטות פוליטיות על-ידי כך שהם בוחנים את האופציות שלהם בזהירות ושוקלים יתרונות מול חסרונות. השאלה אם הם רעבים לא ממש אמורה להשפיע בעניין זה. אך כעת מחקר חדש מגלה כי אנשים רעבים נוטים יותר לתמוך במדיניות רווחה ובעזרה לעניים.
חוקרים מאוניברסיטת אוהרוס שבדנמרק ביקשו מקבוצת מתנדבים לצום ארבע שעות לאחר ששתו משקה ספרייט רגיל או משקה ספרייט זירו. למשתתפים בקבוצה אחת היו רמות סוכר גבוהות בדם, בעוד שלמשתתפים בקבוצה השנייה היו רמות סוכר נמוכות.
התוצאות הצביעו על כך שמשתתפים עם רמות סוכר נמוכות נטו יותר לתמוך במדיניות רווחה המאפיינת את הצד השמאלי של המפה הפוליטית לעומת המשתתפים עם רמות הסוכר הגבוהות. הממצאים בהחלט מעוררים שאלות לאור הדעה הרווחת לגבי הגורמים המשפיעים על עמדתנו בנושא מדיניות רווחה בחברה המודרנית.
לא דאגה אמיתית התוצאות יוצאות הדופן מרמזות על כך שלמצב הגוף יש השפעה משמעותית על עמדתנו בנושאים פוליטיים ספציפיים. כדי להבין את הסיבה לכך, מאמינים החוקרים, יש להתבונן במוצא המינים, משום שהפוליטיקה הייתה קיימת גם בקהילות של האדם הקדמון. אי-אפשר להתעלם מכך שהציידים והמלקטים שנדדו בערבות מזרח אפריקה והדרך בה התמודדו עם מצבים השאירה בנו חותם עד היום.
לאורך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו, הנושא הקריטי היה תמיד הבטחת כמת מספקת של מזון. לאור העובדה שבני אדם חיים בקבוצות ויש להם את היכולת להתמודד עם מצבים חברתיים, תמיד עמדה בפניהם - במקרה של כשלון הציד - האפשרות לבקש מאנשים ברי מזל לחלוק עימם את השלל שלהם, מה שלמעשה אנשים עושים גם כיום.
מערכת הרווחה היא מערכת של שיתוף, הדומה למערכת השיתוף שניהלו אבותינו. אך העובדה שאנשים רעבים נוטים יותר לתמוך במערכת רווחה לא תמיד משקפת את דאגתם לעניים, אלא מאפיינת יותר אסטרטגיה שמבטיחה להם מקורות הכנסה רבים יותר.
התוצאות מבוססות על סקר שערכו החוקרים בו ביקשו מהמשתתפים להצהיר על עמדתם ביחס למדינת רווחה - ואז נתנו להם כסף אותו יכלו לשמור לעצמם או לחלוק עם עמיתיהם לסקר. למרות העובדה שהמשתתפים הרעבים ציינו את החשיבות שיש בעזרה לאחרים, שאכן מאפיינת מדיניות רווחה, הם לא היו מעוניינים לחלוק את הכסף שקיבלו עם יתר המשתתפים.
