"השבעתי את יוסי שהוא לא רץ לראשות עיריית רעננה אם לא יהיו לו תורמים ושהוא לא ישתמש בכספים שלנו. הוא נשבע, אהבתי אותו והאמנתי לו". כך העידה (יום ג', 12.11.13) רעייתו לשעבר, לינדה אולמרט, כעדת הגנה מטעם
אהוד אולמרט במשפט
הולילנד. היא אישרה את דבריו של אהוד, לפיהם התנגדה כל המשפחה לריצתו של יוסי.
לינדה סיפרה, כי יוסי לקח משכנתה על דירתם בלא ידיעתם, וכי הייתה מתנגדת לכך משום שהדירה נרכשה בכספי השילומים שקיבלה אמה. לדבריה, יוסי לא אמר לה דבר על מצבם הכלכלי לאחר שהובס בבחירות ברעננה ב-1998 והוא מעולם לא ביקש לצמצם בהוצאות המשפחה. "ידעתי שהוא שבור, חשבתי שזה מבושה, כי הוא קיבל רק 2,400 קולות".
לדברי לינדה, היא לא ידעה דבר על הלוואות שנטל יוסי מחברים ומכרים, ולא ידעה דבר על חשבונות בנק שפתח יוסי לבדו. בתשובה לשאלותיו של השופט
דוד רוזן אמרה לינדה, כי החובות תפחו מ-250,000 שקל לאחר הבחירות למיליוני שקלים בשנת 2004 כנראה משום שיוסי ניסה לגלגל את החובות ולא הצליח.
"אהוד החוויר והתחיל לצרוח" על מצבו האמיתי של יוסי, העידה לינדה, נודע לה כאשר אהוד התקשר אליה לילה אחד ביולי 2004 ואמר לה שעליו לשאול את בעלה מה מצבו. "יוסי התחיל להיפתח. התברר שהוא סיפר לי רק את קצה הקרחון. הייתי בהלם, לא ידענו מה אנחנו הולכים לעשות. האדם היחיד שהרגשתי קצת בנוח להתקשר אליו באותו ערב היה אהוד. היו הרבה צעקות. השיחה הייתה בהמשכים, ובסוף אהוד אמר לי שאני אבוא אליו למשרד למחרת, ואם הוא רואה את יוסי - הוא זורק את שנינו מהמדרגות ולא מדבר איתנו יותר.
"יום למחרת אהוד היה עצבני מאוד וכעס מאוד, ואמר שיוסי מפונק וזה קטסטרופה ו'התחננתי שלא ייכנס לפוליטיקה'. הגשתי לו רשימה, שהתברר אחר כך שהיא רשימה חלקית, של אנשים שיוסי חייב להם כסף. אהוד החוויר והתחיל לצרוח כשראה שהדודה נמצאת ברשימה". היא העידה, כי עו"ד
אלי זהר, אליהם הפנה אותם אהוד, אמר להם שיוסי מסכן את המשפחה משום שהשוק האפור מחפש אותו וכדאי שייצא מהבית, ולכן עבר יוסי לירושלים לפני שעזב את הארץ.
לינדה הוסיפה, כי היא הקלידה את רשימת הנושים משום שיוסי לא ידע לעבוד במחשב, "ועם כל שם ראיתי את חיינו נעלמים. שאלתי את האנשים שהכרנו למה לא סיפרו לי, והם אמרו שהוא השביע אותם שלא יספר ושכל אחד מהם היה בטוח שהוא לווה רק ממנו". לדבריה, יוסי לא אמר דבר על עזרה כלשהי שקיבל מאהוד. "נושים מהשוק האפור דפקו על הדלת, ונתנו להם להבין שהוא דפק אותי ואת הבנות עוד יותר מאשר אותנו".
"את מתארת את יוסי כבחור הזוי" על היחסים בין אהוד ליוסי סיפרה לינדה, כי הוקרתו של אהוד הייתה חשובה מאוד ליוסי, וכי הוא נפגע מאוד מכך שכאשר אהוד היה השר לענייני מיעוטים - הוא לא נועץ בו (שכן יוסי הוא מזרחן). לדבריה, היא לא ידעה על הכספים שנתן
שמואל דכנר ליוסי, אך לדעתה יוסי ראה זאת כחלק מן ההערכה כלפיו.
בתשובה לשאלותיו של רוזן אמרה לינדה, כי הסיוע של אהוד היה רק במסגרת רכישת חלקו של יוסי בדירת ההורים בבנימינה. רוזן: "את מתארת לנו את יוסי כבחור הזוי, שחי בצורה אחת בבית ובצורה אחרת בחוץ, וזה לא מסתדר לי. את מדברת על אמון וחיים ערכיים בין בני זוג, ואז את אומרת שלא ידעת דבר על שוק אפור ועל הלוואות". לינדה: "אני מעריכה שיוסי לא הגבר היחיד שחי חיים כפולים. תיארתי את מה שראיתי וחוויתי. הוא שיקר - ואולי אני מדברת בחמלת-יתר - כדי להסתיר את מה שהוא עושה. כאשר הוא הגיע לפוליטיקה, הוא איבד כל רסן".
התובע, עו"ד
יוני תדמור, טען שגרסתה של לינדה לגבי אי-ידיעתה אינה אמת - הן לאור העובדות והן לאור ההיגיון. "אנחנו לא מקבלים את הטענה שזורמים מכתבים מבנקים והיא לא פותחת אותם כי יוסי ביקש שלא תעיין בדואר שלו", הוסיף. הסניגור, עו"ד
רועי בלכר, אמר שאם יוסי הסתיר מלינדה - ודאי שהוא הסתיר מאהוד. רוזן העיר, כי אין זה משנה מה ידעה לינדה.
לינדה שבה וטענה, כי לא ידעה על ההיבטים הכלכליים של הריצה לבחירות ושל התבוסה בהן. תדמור טען שמציאות החיים של בני הזוג מחייבת שהיא ידעה על כך שיש להם חובות: ליוסי אין הכנסה קבועה, הוא מחפש פרנסה מסודרת, היא אינה עובדת והם חיים ברעננה שהיא עיר יקרה. "העובדה היא שלא ידעתי", השיבה לינדה. "חיינו מזה שהוא נתן הרצאות ונתן ייעוצים". בלכר ציין, כי בשנת 2002 היו הכנסותיו של יוסי פי שלושה מהשכר הממוצע במשק.
