המבחנים הקובעים האם הופרו זכויות יוצרים ביצירה פונקציונלית (כלומר: יצירה המתארת מוצר) זהים לאלו המשמשים בבחינת כל הפרה של זכויות יוצרים. כך קובע (יום ב', 18.11.13) בית המשפט העליון.
השופט
יורם דנציגר מזכיר, כי הנשיא דאז
מאיר שמגר קבע עוד בשנת 1994, כי יצירה פונקציונלית זכאית להגנה על-פי חוקי זכויות היוצרים, אם כי עמד על הקשיים להוכיח שהיא מקורית והציע מבחנים לצורך קביעה זו. כעת נדרש בית המשפט העליון לשאלה, כיצד יוכרע האם הזכויות ביצירה פונקציונלית הופרו.
השופט
יצחק עמית קבע לאחרונה את המבחנים לקביעת הפרה: "יש להוכיח כי הנתבע העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירת התובע, כאשר לא הכמות היא הקובעת, אלא האיכות. ניתן להסיק העתקה כאשר לנתבע הייתה גישה ליצירת התובע, וכאשר הדמיון בין היצירות הוא במידה כזו אשר לא סביר להניח כי הוא יד המקרה.
"יש חשיבות להצטברות נקודות דמיון. ככל שהן רבות יותר, גובר החשש כי מדובר בהעתקה. השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק על-מנת לקבוע כי מדובר בהעתקה של חלק ממשי ומהותי היא שאלה של עובדה ושל דרגה. תשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות, אלא לפי התרשמות של השופט מהיצירות בכללותן".
הפרת זכויות בהעתקת רישומים דנציגר אומר: "האם אמות מידה אלה משתנות כאשר היצירה המוגנת היא יצירה פונקציונלית? דעתי היא כי יש לענות על שאלה זו בשלילה. יצירות פונקציונליות מעלות קשיים שונים בשלב בחינת המקוריות הנדרשת לצורך ההכרה בהן כיצירות מוגנות בזכות יוצרים. ואולם, משצלחה יצירה פונקציונלית את שלב דרישת המקוריות ואת מבחן הבחירה, הרי שמדובר ביצירה מוגנת לכל דבר ועניין שלא ניתן להעתיק חלקים מהותיים ממנה.
"לעניין זה, גם אם רק חלק מהרכיבים המרכיבים את היצירה הפונקציונלית עברו את 'מסננת הבחירה' אין בכך כדי לפגוע בהיותם יצירה מוגנת מפני העתקה. הנפקות היחידה לעניין אמות המידה לבחינת העתקה הנובעת מהיותה של היצירה פונקציונלית היא ככל שהרכיבים המוגנים מהווים ביטוי של רעיון שיש מספר מצומצם של דרכים לבטאו. או אז, יידרש רף גבוה יותר כדי להוכיח העתקה, ויהיה מקום לדרוש כי יהיה מדובר בדמיון כמעט מוחלט בין הרכיבים המוגנים לבין הרכיבים שלגביהם נטענת ההעתקה כדי לבסס את אותו דמיון מהותי".
בית המשפט העליון קבע, כי עופר רביב הפר את זכויות היוצרים של חברת סייפקום ודוד זילברברג כאשר העתיק רישומים שלהם למוצרים בתחום גיבוי חשמלי למערכות שידורי טלוויזיה בכבלים. בכך הפך העליון את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, והחזיר אליו את התיק לשם קביעת הפיצוי שישלם רביב.
השופטים
אליקים רובינשטיין ו
צבי זילברטל הצטרפו לפסק דינו של דנציגר, שגם חייב את רביב בהוצאות בסך 40,000 שקל. את סייפקום וזילברברג ייצג עו"ד נחום גבריאלי, ואת רביב - עו"ד תמיר אפורי.
