"ראוי כי בקשות מידע של נאשמים תהיינה תחומות היטב מתוך הבנה כי דינן של בקשות הדורשות הקצאת משאבים בלתי סבירה להידחות. בקשות כאלה יהיה על רשויות התביעה לבחון בפתיחות, אם גם תוך התחשבות במשאבים העומדים לרשותן. ניתן לקוות כי הקפדה על עקרונות בסיסיים אלו תייתר במרבית המקרים את ההתדיינות בפני בתי המשפט, באופן שיתרום להגשמת תכליתו של חוק
חופש המידע, קרי שהעברת המידע תהיה חופשית ומהירה, ללא צורך בהליכים ארוכים ויקרים".
כך אומרת (יום ד', 20.12.13) שופטת בית המשפט העליון,
דפנה ברק-ארז. בית המשפט העליון נדרש לשאלה איזה מידע יכולים לבקש נאשמים המבקשים לבסס טענה לאכיפה בררנית ועל-פי איזה נוהל: חוק חופש המידע, החובה שבחוק לחשוף חומר חקירה בפני נאשם או הנחיות פרקליט המדינה בנוגע לחשיפת חומר חקירה. לדעת ברק-ארז, ניתן להחיל את חוק חופש המידע.
האינטרס האישי מחזק את הזכות ברק-ארז אומרת על מסלול חוק חופש המידע, כי "קיומו של אינטרס אישי ממשי בבקשה מחזק את זכות העיון הציבורית-כללית ומטה את נקודת האיזון בהתייחס אליה; הוא מחייב כי המשקל הניתן לחריגים לקבלת המידע מכוח החוק, ובכלל זאת לחריג הקצאת המשאבים, יהיה נמוך יותר... כאשר עיבוד המידע כרוך בהקצאת משאבים משמעותית, השאלה האם ההכבדה על פעילות הרשות היא לא רק משמעותית אלא גם בלתי סבירה יכולה להיות קשורה גם בשאלה האם הונח חשד ראשוני לאכיפה בררנית. ככל שיש בסיס לכאורי לחשד זה, כך פוחת משקלו היחסי של טיעון ההכבדה".
לדברי ברק-ארז, "התשובה לשאלה האם הונח בסיס לכאורי לאכיפה בררנית הופכת להיות חשובה אף יותר באותם מקרים שבהם חוק חופש המידע אינו חל והבקשה לגילוי מידע מוגשת רק לפי הנחיית פרקליט המדינה - היינו, כאשר הבקשה מתייחסת במישרין לחומרים שהופקו בידי מערך המודיעין והחקירות של המשטרה" - עליהם לא חל חוק חופש המידע. "מקום בו הטעם לקבלת מידע מתיקי חקירה הוא הרצון להוכיח אכיפה בררנית, הרי שמשקלו של האינטרס הלגיטימי יגבר ככל שהמבקש יוכל להצביע על בסיס ראשוני לקיומו של חשד בדבר סלקטיביות באכיפה", היא אומרת.
עוד אומרת ברק-ארז: "ככל שמערכות המחשוב של המשטרה והפרקליטות תשתכללנה וירבה בהן השימוש, כן תקטן, בהדרגה, ההכבדה הכרוכה בהפקת מידע מן המערכת. מבחינה זו, לא לעד תוכלנה הרשויות להישמע בטענה כי המידע שברשותן אינו ממוחשב, ומטעם זה, קשה להפיקו ולהציגו בפני מי שנדרשים לו. יצוין בהקשר זה כי טענת המשיבים לפיה היענות לבקשת המערערים יוצרת הכבדה משמעותית עקב כך שלא ניתן 'לשלוף' מידע על כתבי אישום שעניינם עבירה קונקרטית ממאגריהם, מעוררת אי-נחת".
חשוב לקבוע את המסלול השופט
ניל הנדל אומר, כי קיימת חשיבות רבה בקביעת המסלול בו על נאשמים ללכת כאשר רצונם להוכיח אכיפה בררנית, שכן כל מסלול קובע נהלים שונים והטיפול המשפטי בו הוא שונה. במקרה הנדון סבור הנדל, כי חוק חופש המידע אינו חל ולכן יש לבסס את הבקשה על הנחיות פרקליט המדינה. השופט
יורם דנציגר הצטרף לדעתה של ברק-ארז.
שלושת השופטים הורו למדינה למסור לאברהים ובאסמה ג'ולאני מידע על 15 תיקים של החזקה בתנאי עבדות, כדי שיוכלו לטעון לאכיפה בררנית נגדם. הבקשה המקורית נדחתה משום שמדובר היה ב-167 תיקים, והמשטרה אמרה שתיאלץ להשקיע משאבים רבים בהשחרת שמותיהם של החשודים. בית המשפט העליון אומר, כי צמצום גדר המחלוקת מאפשר לו להיענות לבקשה. את ג'ולאני ייצג עו"ד אריאל עטרי, ואת המדינה - עו"ד נטע אורן.