במאמר אורח בעמוד האופ-אד ב"ניו-יורק טיימס", מותח יעקב עמידרור, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי במשרד רה"מ, ביקורת נוקבת על ההסכם בין שש המעצמות לבין אירן. עמידרור, שאינו נושא עתה שום תפקיד רשמי, מרשה לעצמו להחריף את טון הביקורת נגד ההסכם ואומר דברים שרה"מ
בנימין נתניהו אינו יכול להרשות לעצמו לומר.
עמידרור קובל על כך שבידי ארה"ב יש נשק מיוחד לטיפול בבעיה האירנית, אך במקום שעובדה זו תחשל אותה לנקיטת עמדה תקיפה נגד טהרן, וושינגטון ובעלות בריתה דווקא נרתעות מהפעלתו. במילים אחרות: היכולות הצבאיות של ארה"ב דווקא דחפו את שש המעצמות להגיע להסכם עם אירן, ולא להפך.
"ארה"ב, תחת הנהגתו של הנשיא אובמה, פיתחה מערכות נשק מתוחכמות שנועדו במיוחד להרתיע את אירן מרכישת יכולות גרעיניות", כתב עמידרור. "אבל חס ושלום שבמערכות אלה ייעשה שימוש. זו התחושה השלטת בבירות המערב. כתוצאה מכך, היכולות הצבאיות הגדולות יותר של ארה"ב דווקא דחפו את שש המעצמות לסגור עסקה בז'נווה, במקום שהיכולות האלה יקשיחו את עמדתן".
"ובעוד שממשל אובמה טוען שהאופציה הצבאית עודה מונחת על השולחן, אם אירן לא תקיים את תנאי ההסכם החדש, האיום הזה נעשה פחות ופחות אמין", מציין עמידרור במאמר.
"תומכי ההסכם מדגישים שבדיקות הפקחים הבינלאומיים (במתקני הגרעין האירניים) יהיו תכופות וקפדניות, אך אנשים שבקיאים בהיסטוריה של מאמצי הפיקוח הקודמים מטילים ספק בכך, וזאת בלשון המעטה", מוסיף עמידרור. "אם האירנים יחליטו להונות את הפקחים, הם יצליחו בכך. הם עשו זאת בעבר".
והוא כותב עוד: "המצדדים בעסקה אומרים גם, שמדובר רק בהסכם ראשוני וכי המאבק האמיתי יתנהל במהשך. הניסיון שנצבר בשבועות שחלפו אינו מעורר אופטימיות".
"שש המעצמות (ארה"ב, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה) הראו שהן היו מעוניינות בהסכם יותר מאירן", גורס עמידרור. "הצד שהיה אמור לשמש מטרה לסנקציות השיג יותר מהצדדים שהטילו אותן. אין שום סיבה להאמין, שאמצעי הלחץ בידי המעצמות בעתיד יהיו רבים יותר מאשר אמצעי הלחץ שהיו בידיהן בעת המו"מ בז'נווה. להפך, הן פשוט ויתרו על אמצעי הלחץ שהיה בידיהן. לאחר שנים של מו"מ נטול כנות, רק כמה חודשים מפרידים בין אירן לבין הפצצה".
לדבריו, ההסכם אינו מגולל אחורה, במידה משמעותית, את יכולותיה הגרעיניות של אירן. טהרן עשתה רק ויתורים קוסמטיים כדי לשמר את מטרתה העיקרית: להמשיך ולהעשיר אוראניום, ולפיכך ההסכם אינו ניצחון של הדיפלומטיה אלא כשלונה.
"העסקה רק תדרבן את אירן לגלות עקשות רבה יותר", מדגיש עמידרור. "כל מי שניהל מו"מ עסקי או דיפלומטי יודע, שאינך מפחית את הלחץ על הצד שכנגד בעת המו"מ; אבל בעצם זה מה שקרה בז'נווה".
"המערב ויתר על המכשיר הדיפלומטי היעיל ביותר שהיה באמתחתו תמורת הבטחות ריקות שאירן תגלה רצון טוב", הוא כותב. "אני מתפלל שההימור הזה ישתלם, מפני שאם לא, יישאר רק מכשיר אחד שיוכל למנוע מאירן להניח ידיה על נשק גרעיני. ועידת ז'נווה עשתה את העולם מקום מסוכן יותר. זה לא היה צריך להיגמר כך".
