צבי פרל לשעבר ראש ענף בנקאות לעסקים במטה החטיבה הבנקאית של
בנק לאומי הגיש לבית הארצי לעבודה בירושלים ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הדוחה את תביעתו לביטול הסכם הפשרה בינו לבין הבנק.
מפסק הדין עולה כי בשנת 2001 התלונן פרל בפני מנכ"ל הבנק על חשדותיו בנוגע לאי-סדרים בעבודת הבנק הקשורים בעבודתם של שני ראשי החטיבה הבנקאית הממונים עליו, דוד בר לב ומיקי פרידמן. לאחר שנבדקה תלונתו והבנק לא מצא לה בסיס, הועבר פרל לתפקיד אחר בבנק.
במאי 2002 הגיש פרל תביעה בסך 3 מיליון שקל נגד הבנק בטענה כי הבנק התנכל לו בשל תלונתו כנגד הממונים עליו. לאחר שהתיק נוהל משך כשנה וחצי נחתם בין הצדדים באוקטובר 2003 הסכם פשרה על פיו פרש פרל לפנסיה מוקדמת, קיבל את כספי התגמולים שנצברו לזכותו במהלך עבודתו בבנק, כספי קרן ההשתלמות, מענקים כספיים חד פעמיים והטבות נוספות והכל בסכום כולל של 1.25 מיליון שקל. בנוסף החל פרל לקבל גמלה חודשית. במסגרת זו התחייב פרל כי אין לו כל תביעות נוספות נגד הבנק.
לפני 4 שנים פנה פרל בית הדין לעבודה בתביעה לביטול הסכם הפשרה בטענה לשינוי נסיבות מהותי המתבטא בהעמדתו לדין פלילי של מיקי פרידמן ששימש כסמנכ"ל בבנק וראש אגף אשראים אחד מהממונים עליו בבנק ותביעה על סך 23 מיליון שקל שהגיש הבנק נגד פרידמן להחזרת כספי הגניבה.
לטענת פרל, ההסכם עליו חתם בעל כורחו בעקבות הגבוי המוחלט שנתן הבנק למושאי תלונתו שלאחר שנים התברר שהצדק היה עמו, הינו הסכם הנוגד את תקנת הציבור. לשיטתו ההסכם פגע במאבק הציבורי נגד השחיתות שכן כל אדם בר דעת אשר נחשף לשחיתויות של בכירים בבנק, יידע כי במידה ויעז להתלונן לא רק שתלונתו לא תטופל אלא שהוא עצמו ימצא עצמו מחוץ לבנק.
גושפנקא לסלק עובדים בנוסף טען פרל כי הסכם הפשרה נותן גושפנקא למעבידים לסלק את עובדים בדרכים לא לגיטימיות וכך בעקבות תלונתו הכריז עליו הבנק מלחמה והתנכל לו בדרכים מגונות עד שנאלץ לפרוש בעל כורחו. ואולם בית הדין האזור לא השתכנע כי הסכם הפשרה נגוע בפגמים מהסוג להם טוען פרל ועל כן החליט לדחות את תביעתו לביטול הסכם הפשרה ולחייבו בהוצאות הבנק בסך 20,000 שקל.
במבוא לערעור שהגיש פרל נאמר כי פסק הדין הנציח חוסר צדק ופגיעה אנושה בעובד בנק מסור ואמיץ, חושף שחיתויות, אשר "העז" להתלונן על הממונה הישיר עליו וכתוצאה מתלונתו נאלץ לאחר שורת התנכלויות והשפלות שספג, על פני כמעט שנתיים וחצי, לפרוש בבושת פנים מעבודתו בבנק.
לטענת פרל, באמצעות עוה"ד עדו אורלנסקי ואלעד איזנברג, התנהלות הבנק בתמיכתו במושחת (פרידמן) ובסילוקו מהבנק של חושף השחיתויות פגעה באפשרות עתידית של מאבק נגד השחיתות שהרי מי מעובדי הבנק יעז להתלונן כנגד שחיתויות של הממונים עליו לאחר שנודע מה היחס שהוא קיבל עקב תלונתו.
עוד סבור פרל, כי הסכם הפשרה פגע במאבק הציבורי נגד השחיתות ובנוסף נתן גושפנקא למעבידים לסלק את עובדיהם בדרכים בלתי לגיטימיות. לדעת פרל קבלת ערעורו תעביר מסר חד וברור הן לעובדים והן למעבידים על פיו עובד המתריע על שחיתות במקום עבודתו יהיה מוגן מהתנכלויות המעביד או מי מטעמו, וכי קידומו ומעמדו לא יפגעו, ואם חלילה המעביד פעל אחרת תהיה לו לעובד משענת בבית הדין לעבודה שתגן עליו ותשיב לו את כבודו ואת מעמדו.
אשר על כן מתבקש בית הדין הארצי להורות על ביטול הסכם הפשרה ועל המשך הדיון בסעדים להם זכאי המערער כתוצאה מביטולו.