התנהגויות יכולות להיות מושפעות מאירועים שהתרחשו אפילו בדורות קודמים, והועברו בצורה של זיכרון גנטי, אלו הממצאים המפתיעים שעולים ממחקר שנעשה בבעלי חיים.
ניסויים הראו כי אירוע טראומתי יכול להשפיע על הדנ"א של הזרע ולשנות את מבנה המוח, ובהתאם לכך גם את ההתנהגות של הדורות הבאים.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Nature Neuroscience, הראה כי עכברים שאומנו להמנע מריח מסוים העבירו את הסלידה שלהם מהריח ל"נכדים".
מומחים מאמינים כי התוצאות חשובות במיוחד בהיבט של טיפולים בפוביות ובחרדה.
רגישות קיצונית במסגרת הניסוי, החוקרים גרמו לבעלי החיים לפחד מריח הדומה לפריחת דובדבנים. צוות החוקרים, מבית הספר לרפואה באוניברסיטת אמורי שבארצות הברית, בחן לאחר מכן את מה שאירע בזרע עצמו.
הם גילו כי מקטע מסוים בדנ"א, האחראי לרגישות לריח של פריחת דובדבנים, היה פעיל יותר בזרע של העכברים. יתרה מכך - צאצאי העכברים, וכך גם הצאצאים שלהם, היו רגישים בצורה קיצונית לריח דובדבנים ונמנעו ממנו, למרות שמעולם לא חוו אותו בחייהם.
החוקרים זיהו גם שינויים במבנה המוח.
החוויה של ההורים, אפילו לפני ההתעברות, השפיעה בצורה ניכרת הן על המבנה והן על התפקוד של מערכת העצבים של הדורות הבאים.
הממצאים מספקים ראיות לתורשה אפיגנטית (תהליך שינוי תורשתי שאינו כרוך בשינוי הדנ"א) בין הדורות. במילים אחרות, הסביבה יכולה להשפיע על הגנטיקה האינדיבידואלית, וזו יכולה לעבור הלאה לדורות הבאים.
הממצאים רלוונטים מאד לפוביות, חרדות ולחץ פוסט-טראומתי והם בהחלט מוכיחים כי צורה מסוימת של זיכרון עוברת בין הדורות. בנוסף, גישה של מידע גנטי העובר בין הדורות יכולה גם להסביר בעיות כמו השמנה, סוכרת ובעיות מטבוליות אחרות.