תינוק המריבה יישאר בידי משפחת האומנה

פעוט המריבה ממוצא אתיופי יישאר בידי משפחת האומנה עימה הוא חי מזה למעלה משנתיים ולא יאומץ בידי דודתו. כך קבע (יום ב', 23.12.13) בית המשפט העליון, בדיון נוסף בהרכב מורחב. בחודש אוגוסט החליטו השופטים עדנה ארבל ויצחק עמית, בניגוד לחוות דעת מומחים שהונחה בפניהם ולדעתו המנוגדת של השופט ניל הנדל, למסור את הילד לאימוץ בידי דודתו - למרות שבשנתיים שלפני כן היה במשפחת אומנה שביקשה לאמץ אותו. הילד נולד בדצמבר 2010 לאישה הסובלת מבעיות נפשיות קשות ולאב בלתי ידוע. הוא הוצא מידי אמו בגיל חודש וכאמור מאז היה בידי משפחת אומנה. דודתו (אחות האם) ביקשה גם היא לאמץ אותו, בקשתה נדחתה בידי הערכאות הקודמות אך התקבלה בידי בית המשפט העליון. המשנָה לנשיא מרים נאור והשופטים אליקים רובינשטיין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן וניל הנדל, קבעו, כי החלטתם של ארבל ועמית מתבטלת, הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה והתינוק יישאר כאמור במשפחת האומנה. ארבל ועמית נותרו בדעתם המקורית, אך כעת מצאו את עצמם במיעוט.

היכן "מרכז הכובד"

את חוות הדעת העיקרית של הרוב כתבה נאור, השמה דגש על חוות הדעת של מומחי מכון שלם בדבר הנזק הכבד שייגרם לילד אם יועבר מידי משפחת האומנה. "שתי המשפחות המבקשות לאמץ את הקטין כשירות וראויות הן. אין חולק על מסוגלותה ההורית של הדודה, שהינה אישה מרשימה ובעלת יכולות גבוהות לכל הדעות. בסופו של יום, כפי שיבואר, 'מרכז הכובד' במקרה דנן מצוי להשקפתי בנזק העתיד להיגרם לקטין אם ינותק עתה מהמשפחה המועמדת לאמצו. נזק זה הוא שצריך לדעתי להכריע את הכף במקרה שלפנינו", קובעת נאור. לדברי נאור, מלכתחילה יש להעדיף אימוץ במסגרת המשפחה המורחבת, וייתכן שהיה מקום לעשות זאת גם במקרה הנדון. אולם ההכרעה צריכה להתבסס על המצב הקיים, וכעת לקשר הדם יש משקל - אך לא בהכרח משקל מכריע. נאור מוסיפה: "ניתוקו של הקטין מבני הזוג המועמדים להיות המאמצים והעברתו לדודתו אינם עולים בקנה אחד עם טובתו של הקטין. התוצאה של טלטול הקטין ממשפחה אחת לאחרת, תהיה משבר נפשי קשה לקטין, שהשלכותיו בחלקן בלתי הפיכות. זו מסקנתם של מומחי מכון שלם, ולדעתי אין מקום בנסיבות לסטות ממנה. אכן מושכלות יסוד הן כי בית המשפט אינו מחויב לקבל את חוות דעתו של מומחה. עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנותיו המקצועיות של מומחה. בעניינים הקשורים בבריאותו הנפשית והגופנית של קטין, צריכות להיות נסיבות יוצאות דופן בהן תידחה עמדתם המקצועית של מומחים".

מה זה "מן המפורסמות"

נאור דוחה את דבריו של עמית בפסק הדין המקורי, לפיהם "מן המפורסמות" שילדים מסתגלים לשינויים ביתר קלות מאשר מבוגרים: "כל אחד מאיתנו, השופטים, מביא עימו לתיקי האימוץ המורכבים את המטען שצבר בחייו. את הדברים שחווה או ראה בבית המשפט או מחוצה לו. מה ששופט אחד סבור כי 'מן המפורסמות' הוא, לא בהכרח ייראה כך גם בעיני חברו. מכאן נודעת לדעתי החשיבות הרבה לחוות דעת של מומחים דוגמת מומחי מכון שלם. אין אנו כבולים להמלצות המומחים, אך יש להן משקל. על כן, לא ניתן לדעתי לקבוע כי בטווח הארוך קיים סיכוי ממשי לריפוי הנזק, במיוחד בהינתן שלא הוצגה בפנינו לעניין זה חוות דעת נוגדת לחוות דעתם של מומחי מכון שלם". עוד עוסקת נאור בטענה לפיה מוטב שהתינוק יאומץ בידי דודתו כדי לשמור על מורשתו התרבותית. היא אומרת: "באיזון שבין שימור מורשתו של הקטין לבין המשבר הנפשי הקשה שייגרם לו – גובר האחרון. הערתי בפתח הדברים על כך שלטענות שנשמעו בפנינו התווספה לעיתים לצערי נימה עדתית. דומה היה כי יש מי שמנסים להפוך את הקטין, שלא בטובתו, לסמל למאבק. אולם, הרצון לשמר מורשת תרבותית אינו מצדיק פגיעה כה קשה בקטין שבמרכז דיוננו". עוד החליט בית המשפט העליון, כי האימוץ לא יהיה פתוח והדודה לא תוכל לשמור על קשר עם הילד. נאור סברה שיש להחזיר שאלה זו לדיון נוסף בבית המשפט למשפחה, רובינשטיין וארבל תמכו בהכרזה כבר כעת על אימוץ פתוח, אך ארבעת השופטים האחרים קבעו שאין מקום לשנות את מתכונת האימוץ הסגור שכבר נקבעה. את היועץ המשפטי לממשלה, שביקש דיון נוסף, ייצגו עוה"ד חיה זנדברג ודינה דומיניץ. את הורי האומנה ייצגו עוה"ד רונן דליהו, יעל עוז וטלי ברמן-טל, ואת הדודה - עוה"ד עמיקם הדר, חדוה שפירא וחן שטח.