פרקליטיו של דכנר זוכו בדין המשמעתי

פרקליטיו של שמואל דכנר, עוה"ד אמנון יצחקניא ואילן סובל, זוכו (18.12.13) בידי בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין מהעבירות האתיות שיוחסו להם. הקובלנה נגד השניים נגעה לייצוגם את דכנר בהליכים האזרחיים מול הלל צ'רני, במקביל לעדותם כעדי תביעה במשפט הולילנד. באוקטובר 2012 קבעה ועדת האתיקה, במענה לפניית סניגורו של אהוד אולמרט, עו"ד רועי בלכר, כי יצחקניא וסובל מצויים בניגוד עניינים. לפיכך נקבע, כי עליהם להפסיק לייצג את דכנר ואף לא לבוא עימו בדברים לפחות עד לאחר עדותם במשפט הולילנד. השניים הודיעו שלא יקיימו את ההחלטה, ובעקבות זאת הועמדו לדין משמעתי בשורה של עבירות: פגיעה בכבוד המקצוע, התנהגות שאינה הולמת את המקצוע, איסור מתן עדות כעורך דין, פעולה בניגוד אינטרסים וקבלת תיק לייצוג בניגוד אינטרסים. בקשתה של המדינה לעכב את ההליך עד לסיום עדותו של דכנר נדחתה. ההליך נמשך למרות פטירתו של דכנר בפברואר השנה. אב בית הדין, עו"ד אבי אודיז, אומר, כי תפקידם המשולש של יצחקניא וסובל - מייצגיו של דכנר בהליך האזרחי, מייצגיו מול הפרקליטות במו"מ למעמד של עד מדינה ועדי תביעה - מעורר בעייתיות מסוימת, אך אין להניח אותה לפתחם של השניים. יצחקניא וסובל לא בחרו למסור הודעה במשטרה ולהעיד בבית המשפט, והסניגורים היו מי שדחו את ההצעה להגיש בהסכמה את הודעתם. למרות שקיימת זהות חלקית בעובדות בין ההליך האזרחי להליך הפלילי, קובע אודיז, מסירת העדות אינה מהווה עבירה אתית. אודיז מתייחס גם לעובדה ששכרם של יצחקניא וסובל אמור היה להיגזר ממידת ההצלחה בהליך האזרחי, שמצידו אמור היה להיות מושפע מההליך הפלילי. הוא אומר: "אין די בעובדה שהנאשמים מוסרים עדות כשיש להם עניין אישי בתוצאות ההליך, ושעניין זה זהה לעניינו של לקוחם המעיד אף הוא באותו הליך, ומטעם אותו צד, כדי להביא באופן אוטומטי למסקנה שעברו הם עבירה לפי כלל 36, או אף עבירה אתית כלשהי". בנוגע לאישום בניגוד עניינים אומר אודיז, כי הכלל האתי מדבר על ניגוד שכזה בין עורך הדין לבין לקוחו - ולא הוכח כלל שהוא התקיים במקרה הנדון. להפך: ליצחקניא, סובל ודכנר היה אותו אינטרס - לזכות בתביעה האזרחית וליהנות מפירותיה. אודיז גם מעיר, שוועדת האתיקה סתרה את עצמה כאשר מחד-גיסא טענה שיצחקניא וסובל העידו כאשר הם מצויים בזהות אינטרסים עם דכנר, ומאידך-גיסא האשימה אותם בניגוד אינטרסים. לבסוף דן אודיז בסירובם של יצחקניא וסובל לציית להנחיית ועדת האתיקה. הוא אומר, כי הייתה זו התנהגות פסולה והשניים היו צריכים לערער על ההנחיה אם רצו בכך, ולא להתעלם ממנה. למרות שלהנחיות אלו אין תוקף מחייב, ממשיך אודיז, "לוועדות האתיקה תפקיד חשוב בעיצוב כללי האתיקה החלים על עורכי הדין, וקשה להלום מצב בו עורכי הדין יתעלמו מהמלצות והנחיות אלו מחד-גיסא, אך גם לא ינסו לפעול לשינויין מאידך". למרות זאת, החליט אודיז לזכות את יצחקניא וסובל גם מעבירה זו, והוא מנמק: "לאור העובדה שלהחלטות ועדת האתיקה אין כח מחייב משל עצמן, לא ניתן לקבוע כי בעצם הבחירה שלא להישמע להנחיותיה יש כדי להוות עבירה נפרדת על דיני האתיקה. קביעה שכזו תהיה בבחינת חקיקה שיפוטית ותביא למצב בעייתי בו לוועדה אין סמכות לחייב את עורך הדין לפעול על-פי הנחיותיה המקצועיות, אך מאידך יש בידיה להטיל עליו סנקציה אם יבחר שלא להישמע להנחייתה". עוה"ד שמואל פינקו ושרון גרשוני הצטרפו לפסק דינו של אודיז, ובעיקר מתחו ביקורת על התעלמותם של יצחקניא וסובל מהנחיית הוועדה. את ועדת האתיקה ייצג עו"ד מייק יורק-ריד, ואת היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד דן אלדד.