עו"ד
משה זינגל נדון לשנת השעיה על תנאי ולקנס של 20,000 שקל, לאחר שהורשע בכך שהחזיק בידיו שלא כדין, במשך 11 שנים, 19,000 שקל שהיה עליו להשיב ללקוחו דאז, יוסף דיאמנט. כך קבע (15.12.13) בית הדין המשמעתי של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין.
דיאמנט היה בעבר בעלי חברות הבנייה דיור לעולה ושיכון אזרחי. בשנת 2000 הגיש זינגל בשמו תביעה בסך 1.5 מיליון שקל נגד יעקב וקנין, ודיאמנט שילם אגרה בסך 18,911 שקל. לאחר שבית המשפט דחה את בקשתו של דיאמנט להטיל עיקול זמני על נכסיו של וקנין, נמחקה התביעה וזינגל קיבל בחזרה עבור דיאמנט את האגרה.
זינגל לא החזיר לדיאמנט את האגרה עד סוף 2011, ובהליך המשמעתי טען שהחזיק את הכסף כחלק משכר הטירחה המגיע לו. עו"ד דניאלה אברמוביץ' אומרת בפסק הדין, כי לזינגל לא הייתה זכות לעכב בידיו כספים של דיאמנט, שכן קיימים כללים ברורים לגבי זכות עיכוב וזכות קיזוז של עורך דין - וזינגל לא עמד בהם. לפיכך, הורשע זינגל בשורה של עבירות: אי-דיווח על פקדונות, אי-החזקת כספי פקדונות בחשבון פיקדון, אי-שמירת ערכו של פיקדון, הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.
בגזר הדין אומר עו"ד אליעזר חן, כי בכל שנות שבתו בדין משמעתי, לא נתקל בהתנהגות פסולה כמו זו של זינגל במהלך הדיון בעניינו. זינגל "הקפיד להשתמש בלשון בוטה כלפי כל הסובבים אותו בדיון, לא בחל בגידופים וקללות ממש... לא חסך הערות ציניות ומזלזלות בהרכב בית הדין" ואף הביא להתארכות קיצונית של ההליך. חן מוסיף, כי גם בטיעוניו לעונש של זינגל היה חלק בו "עסק בהכפשות והטיל רפש על כל מי שקשור במישרין או בעקיפין בתיק זה". עוה"ד דרור זמיר ודניאלה אברמוביץ' הצטרפו להחלטתו של חן.
בנימוקים לעונש אומר חן, כי עדי האופי מטעמו של זינגל לא הרשימו ולא סייעו לו במיוחד. מאידך-גיסא, לא מדובר בסכום גדול - אך זינגל החזיר אותו רק אחרי 11 שנים ותוך שהוא מתנה זאת בוויתור של דיאמנט על טענותיו נגדו. עוד הוא מציין, כי זוהי הרשעתו המשמעתית הראשונה של זינגל ב-50 שנות עבודתו.