בתוך שבוע: פסק הדין הנוסף בנושא סרן ר'

תשעת שופטי בית המשפט העליון יפרסמו בשבוע הקרוב את הכרעתם בדיון הנוסף בעניינם של רב-סרן ר' ואילנה דיין, עורכת התוכנית "עובדה". בראש ההרכב עומד נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס. בית המשפט חייב לפרסם את פסק הדין עד 22.9.14 - המועד האחרון בו יכולה השופטת בדימוס עדנה ארבל, החברה בהרכב, לחתום על פסקי דין (שלושה חודשים לאחר פרישתה). לצידו של גרוניס יושבים בהרכב המשנה לנשיא מרים נאור, והשופטים ארבל, סלים ג'ובראן, אסתר חיות, ניל הנדל, עוזי פוגלמן ויצחק עמית. שני האחרונים היו חברים בהרכב שקיבל את ערעורה של דיין, לצידו של המשנה לנשיא דאז, אליעזר ריבלין, שבינתיים פרש משיפוט (ומשמש כיום כנציב תלונות הציבור על שופטים). פסק הדין עסק בכתבה ששודרה בתוכנית "עובדה", בנוגע לאירוע שהתרחש באוקטובר 2004 ליד מוצב "גירית" שבדרום רצועת עזה. חיילי המוצב הבחינו בדמות המתקרבת אליו, באזור שהיה אסור לתנועת אזרחים, וירו עליה. ר', שהיה אז סרן ומפקד המוצב, הסתער לעבר הדמות וירה עליה לצורך וידוא הריגה. רק לאחר מכן התברר, שהייתה זו ילדה כבת 14, אימאן אל-האמס, מרפיח. ר' נעצר, הועמד לדין צבאי וזוכה מכל אשמה. הכתבה שודרה ב-22.11.2004, וכללה שילוב של קטעים מחקירתו של ר' במצ"ח, סרטים שצילמו חיילי המוצב וקטעי אילוסטרציה. ר' טען שהכתבה הציגה אותו כמפלצת צמאת דם, בעוד דיין טענה שמדובר בכתבה ששיקפה את המציאות והייתה המסמך העיתונאי המאוזן ביותר שטיפל בפרשה, שהסעירה את התקשורת זמן רב. נעם סולברג, שהיה אז שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים וכיום בבית המשפט העליון, קיבל את תביעתו של ר', אך בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של דיין. ריבלין ועמית קבעו, כי לדיין עומדת הגנת אמת בפרסום, שכן העובדות עליהן הושתתה התוכנית היו נכונות לשעתן ("אמת לשעתה"). פוגלמן קבע, כי דיין נהנית מהגנת החובה לפרסם דבר שהוא בעל עניין ציבורי חשוב. גרוניס נענה לבקשתו של ר' וקבע דיון נוסף, בהרכב של תשעה שופטים, אשר התמקד בשלוש נקודות. המרכזית שבהן היא האם ההגנה לפיה "הדבר שפורסם היה אמת" מתייחסת גם ל"אמת לשעתה". נקודה שנייה היא האם ההגנה לפיה "היה בפרסום עניין ציבורי" אינה יכולה לעמוד במקרה בו מתקיים הליך משפטי, דהיינו: האם יש להמתין לסיומו של ההליך. הסוגיה השלישית הייתה האם עיתונאי יכול ליהנות מן ההגנה בחוק לשון הרע, לפיה "היחסים שבינו [בין המפרסם] לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום". בדיון רמזו השופטים, כי ייתכן שאם יאמצו את הלכת "אמת לשעתה", הם יטילו לצידה חובה לפרסם את העובדות כפי שיתבררו מאוחר יותר. לדבריהם, על עיתונאי חלה החובה למסור לציבור מידע מלא ועדכני, דבר המחייב גם שינוי של "האמת לשעתה". רובינשטיין התייחס מספר פעמים לשאלת הזכות לשם טוב והאיזון בינה לבין זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי.