מי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון שביצע בעת שכיהן כחבר כנסת או שר, לא יוכל להיבחר עוד לעולם להיבחר פעם נוספת כחבר כנסת; כך קובעת הצעת חוק פרטית של ח"כ
משה מזרחי (העבודה), שתועלה לדיון ביום ראשון הקרוב בוועדת השרים לענייני חקיקה.
זאת, לאחר שבשבוע שעבר אישרה ועדת השרים באופן חלקי את הצעת החוק הקודמת שלו, וקבעה כי נבחר ציבור שהורשע בעבירת קלון לא יוכל לשוב ולכהן כשר בממשלה במשך 14 שנים מתום ריצוי העונש שלו, במקום תקופת קלון של 7 שנים הקבועה כיום.
על הצעת החוק חתומים, מלבד מזרחי, גם
שלי יחימוביץ,
איתן כבל, עמר בר-לב ו
מיקי רוזנטל (העבודה), וכן עפר שלח,
אלעזר שטרן ו
דב ליפמן (יש עתיד). מדובר בתיקון לחוק יסוד: הכנסת, ולפיו אם הורשע אדם בעבירה שעבר בעת שכיהן כשר או כחבר כנסת, ובית המשפט קבע שיש בעבירה קלון וגזר עליו מאסר בפועל לתקופה העולה על שישה חודשים, הוא לא יוכל להיות עוד להתמודד ברשימה בבחירות לכנסת.
לדברי מזרחי, "סוד גלוי הוא כי קרנן של הכנסת והממשלה ירדו פלאים בעיני הציבור הישראלי, דבר שבא לידי ביטוי בנכונותם ההולכת ופוחתת של אזרחי המדינה לקחת חלק בתהליך הפוליטי, אין ספק שחוסר ניקיון כפיהם של נבחרי הציבור תרם רבות לתופעה זו. בשנים האחרונות רבו המקרים בהם נבחרי ציבור שקיבלו מנדט מקהל הבוחרים עברו עבירות תוך כהונתם כחברי הכנסת והורשעו על-ידי בית המשפט בגין עבירה שיש עמה קלון. זו הצעת חוק נוספת שמטרתה להשיב את אמון הציבור בנבחריו, הצעה זו שולחת מסר ערכי ומבהירה כי לא נאפשר לחברי כנסת שסרחו לשוב לזירת הפשע. כולי תקווה, כי סדרת הצעות חוק שהגשתי הנוגעות גם לראשי הערים ולשרי הממשלה, תשפר את איכות השלטון בישראל ואת אמות המוסר של שליחיה הציבוריים".
"רשימת המושחתים" מנכ"לית עמותת שקיפות בינלאומית ישראל, עו"ד גליה שגיא, תומכת אף היא נמרצות בהצעת החוק. לדבריה, "על ישראל להחמיר את ההגבלות בחוק מול חברי כנסת שהורשעו בעבר כך בדומה לנעשה בעולם, כך שלא יוכלו לכהן בתפקידם לתקופת זמן מוגבלת. די אם נזכיר את המקרה של ח"כ
צחי הנגבי שהורשע בעדות שקר, ולמרות זאת החוק התיר לו להיבחר לכהונה נוספת בכנסת זמן קצר לאחר הרשעתו".
העמותה הבינלאומית "שקיפות בינלאומית" ערכה מחקר השוואתי, המגלה כי במדינות רבות החוק מחמיר יותר מאשר בישראל, בשאלה האם נבחרי ציבור שסרחו רשאים לשוב ולהיבחר לפרלמנט.
במדינות אלה החוק אוסר גם על מורשעים בעבירות שאין עמם קלון מלהתמודד שוב בבחירות לתקופת זמן מסוימת. האיסור יכול לנבוע גם ממערכת החקיקה עצמה באותה מדינה וגם כתוצאה מהחלטת בית המשפט פלילי או אזרחי.
כך למשל, החוק בברזיל קובע כי כל מי שהורשע בגזענות, סחר בסמים, אונס, ושימוש לא הולם בכספי ציבור אינו יכול לכהן במשרה ציבורית לתקופה של לא פחות משמונה שנים. בקנדה, כל מי שהורשע בעבירה על חוקי הבחירות אינו יכול לרוץ לבית הנבחרים לתקופה של חמש שנים מיום ההרשעה. כל מי שהורשע במדינה בשל מעשה מושחת אינו יכול להיבחר לתקופה ארוכה יותר של שבע שנים מיום ההרשעה. במדינות אחרות, כמו ארה"ב, שוודיה ואחרות, אין איסור חוקי כלשהו על מורשעים בעבירות פליליות להיבחר, והאחריות כולה מוטלת על כתפי הבוחרים.
על-פי נתוני המחקר, בצרפת, בית משפט המרשיע אדם בעבירה חמורה רשאי לשלול ממנו את הזכות להיבחר וגם לבחור לתקופה של עד עשר שנים. כל אדם שהורשע בעבירות נגד המינהל הציבורי, למשל: קבלת שוחד, קידום עניינים שלא כדין וכד', לא יוכל להיבחר למשך חמש שנים מיום ההרשעה בפס"ד הסופי. כל אדם שלא הצהיר על נכסיו או לא הפקיד את כספי מימון הבחירות כפי שנדרש בחוק - פסול להיבחר לתקופה של שנה אחת ממועד החלטת המועצה החוקתית בעניינו. כל מי שחרג ממגבלת הוצאות הבחירות המותרות בחוק הינו פסול מלהיבחר למשך תקופה של שנה אחת.
בגרמניה, כל אדם שהורשע בעבירה שדינה שנת מאסר אחת לפחות פסול להיבחר לתקופה של חמש שנים בעבירות מסוימות, כגון גילוי סודות מדינה, פגיעה בבוחרים, שוחד בחירות ועוד, הפסלות איננה אוטומטית ותחולתה ואורכה ייקבעו ע"י ביהמ"ש המרשיע. באירלנד, אדם לא יוכל להיבחר אם במשך תקופת הבחירות הוא מרצה את עונשו בכלא לתקופה של שישה חודשים ומעלה. בניו-זילנד, כל מי שנדון למאסר בפועל פסול מלהיבחר לבית הנבחרים. בנוסף פסול להיבחר כל מי שרשום ב"רשימת המושחתים" המחוזית.
