בעלי מניות מקרב הציבור בחברה הציבורית אינוונטק סנטראל מלונות מתל אביב הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של החברה כנגד נושאי משרה בה בעבר וכנגד גורמים נוספים בטענה לאחריותם לנזקיה הכספיים הנאמדים ב-49 מיליון שקלים.
לדברי המבקשים: אילן יצחקי, צ'נקיז ויקטור נעים וחברת ניסים צדקה פיננסים והשקעות, האירועים נשוא בקשה זו עניינם בעסקות תמוהות ומוזרות שנרקמו בין יעקב לוקסנבורג אשר כיהן בתקופה הרלוונטית כמנכ"ל אינוונטק והיה בעל השליטה בחברת הנפט לפידות ששלטה באינוונטק ומנכ"ל לפידות, לבין איש העסקים אריה אלתר העוסק בתחום הנדל"ן. לטענת המבקשים במסגרת העסקות הללו הצליחו לוקנסנבורג ואלתר לגזול מקופתה של אינוונטק כ-49 מיליון שקלים.
העסקה הראשונה מכונה "עסקת פולישט" במסגרתה הסכימה אינוונטק בניצוחו של לוקסנבורג לוותר על אופציה שניתנה לה לרכישת מקרקעין בעיר פולישט ברומניה, והסכימה ללא כל צידוק ובניגוד גמור לכל הגיון- להעניק לאלתר בעקיפין מחצית מזכויות אותה האופציה.
לטענת המבקשים, הוויתור על מלוא האופציה והענקת מחצית ממנה לאלתר נעשו כאשר לוקסנבורג יודע היטב שלמקרקעין הללו נמצא כבר רוכש, וכי מימוש האופציה במלואה על אינוונטק תכניס לקופתה רווח של כ-8.6 מיליון אירו.
למרות זאת, נטען בבקשה, ותוך הסתרת עובדות מהותיות מציבור המשקיעים ובעלי המניות באינוונטק גרם לוקסנבורג לכך שאינוונטק ויתרה על מחצית מזכות האופציה לטובתו של אלתר. בכך נגזלו בבת אחת מאינוונטק רווחים הנאמדים בכ-4.3 מיליון אירו.
לדברי התובע דירקטוריון אינוונטק פעל כ"בובה" המקבלת את דיווחי המנכ"ל ומעשיו בבחינת "נעשה ונשמע", ובהתנהלותם הפרו חברי הדירקטוריון את חובת הזהירות כלפי אינוונטק והתרשלו כלפיה.
בהתייחסו לחלקו של אלתר בפרשה טוען התובע כי הלה ניצל את הפרת חובותיהם של נושאי המשרה באינוונטק בכדי לגרוף לכיסו רווחי עתק של עשרות מיליוני שקלים אשר צריכים היו להיכנס קופת החברה. בנוסף הטעה אלתר את אינוונטק בהציגו בפניה מצגי שווא רשלניים ופועל כלפיה בתרמית.
העסקה השנייה שנרקמה בין לוקסנבורג ואלתר מכונה "עסקת אינרז" ובמסגרתה הסכים לוקסנבורג למכור לאלתר וללפידות שבשליטתו חברה-בת של אינוונטק בשם " אינרז הרשומה בקפריסין .
זאת, לדברי המבקשים, במחיר מגוחך לכל הדעות לכל היותר 6\1 משווי נכסיה הממשיים של אינרז, ותוך שלוקסנבורג יוצר מצגים כוזבים בשיתוף פעולה ועצימת עיניים של דירקטוריון אינוונטק כאילו מדובר במחיר שוק המשקף את שוויה האמתי של אינרז. זאת למרות שלא הוצגו מעולם הערכות שווי ריאליות של נכסי הנדל"ן שנמכרו במסגרת עסקת אינרז.
בתביעה נטען כי לוקסנבורג הסכים למכור את חברת אינרז לעצמו ולשותפו העסקי אלתר בנזיד עדשים תוך הצגת מצים כוזבים בפני אינוונטק, הדירקטוריון, ובעלי המניות, לפיהם ההסכם אל מול אלתר הינו הסכם בין מוכר מרצון לקונה מרצון המשקף את מחיר השוק של אינרז וכאילו הוא מבקש לרכוש את מחצית מניות אינרז באמצעות לפידות תמורת אותו "מחיר שוק".
הדירקטוריון נאמר בתביעה פעל ברשלנות רבתי עת אישר עסקה מפוקפקת זו.
בבקשה, שהוגשה באמצעות משרד עו"ד עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ' ושות', נאמר כי אישור עסקת אינרז נעשה באופן מטעה, בנגוד לדין ותוך שלפידות ואלתר ממילא אינם פורעים את מלוא התשלומים שנטלו על עצמם במסגרת עסקה זו.
בכך, טוענים המבקשים גזלו לפידות ואלתר כ-14.2 מיליון שקלים נוספים מקופת אינוונטק וקיבלו לידיהם פעילות מרובת נכסים במחיר נמוך משמעותית משוויה.
לסכום נטען בבקשה כי העסקות הללו ממחישים באופן מדאיג כיצד בעל שליטה בחברה יחד עם דירקטוריון עושי דברו מרוקנים את קופתה של חברה לטובת עסקיהם הפרטיים, ובכך עושקים את זכויותיהם של בעלי המניות מן הציבור.
כל זאת, נאמר בבקשה, באמצעות הקמת תאגידי קש במדינות זרות, דיווחים כוזבים ומטעים לבורסה, הצגת מצגים כוזבים בפני דירקטוריון החברה ועוד שלל "טריקים" שמאפשרים לנושאי משרה בחברה ציבורית לעשות בה כבשלהם תוך רמיסת חובות האמון וחובות הזהירות המוטלות עליהם.
משיבים נוספים נגדם מתבקש בית המשפט לאשר הגשת תביעה נגזרת הם: אמיר תירוש ששימש כיועץ המשפטי של אינוונטק, מזכיר החברה ומנהל פיתוח עסקי. אריה וובר ששימש כיו"ר דירקטוריון אינוונטק ו-5 דירקטורים נוספים: עמוס מר חיים, אבינועם רפפורט, דורית מאי והדירקטורים החיצוניים דליה לויטין ובנימין אבירם.
טרם נתקבלה תגובת המשיבים.
