חברת הביטוח כלל נתבעת לשלם 825,000 ש"ח למרינה רובנוב המועסקת בחברה בתפקיד מנהלת מחלקת ביטוח חיים וחיסכון ארוך-טווח שהינה המחלקה הגדולה באגף הביקורת הפנימית. לדברי רובנוב, בפועל היא משמשת גם כעוזרת העיקרית של מבקר הפנים של החברה, יוסף אביטל.
לטענת התובעת, היא הייתה המועמדת המרכזית הדומיננטית והראויה למינוי לתפקיד סגן מבקר הפנים, ואכן הממונה עליה ומנכ"ל כלל דאז שי טלמון הבהירו לה כי מינויה לתפקיד האמור מובטח. בנוסף מבקר הפנים אביטל הודיע לה כי ימליץ בפני ועדת הדירקטוריון ובפני יו"ר הדירקטוריון למנות אותה לתפקיד סגן מבקר הפנים.
אולם לפני כשנה, מונה במפתיע לתפקיד האמור מזכיר החברה ערן שחף. לטענת התובעת, מועמדותה לתפקיד נדחתה משיקולים זרים ואסורים על-פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ותוך הפרה בוטה של הוראות הדין בעניין המינוי לתפקיד.
בתביעה שהגישה רובנוב לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נטען כי בקשתה להשתתף בהליכי מינוי לתפקידים בכירים אחרים בחברה נדחו על הסף אף מבלי לתת לה הזדמנות נאותה להגשת מועמדותה לתפקידים.
יתרה מזו, לאור דרישתה לביטול תוצאות מינוי סגן מבקר הפנים, ובקשותיה החוזרות להתמודד לתפקידים בכירים אחרים להם לדעתה היא מתאימה ללא ספק, נמסר לה מאגף משאבי אנוש כי היא אינה יכולה להשאר בעבודתה, ובנוסף הופעלו עליה לחצים קשים ביותר לפרוש מעבודתה בהסכמה.
שימוע בפני מבקר הפנים
רובנוב טוענת כי היא אף הוזמנה לשימוע בפני המבקר הפנימי ונאמר לה כי החברה עומדת לפטרה בשל "העדרויותיה" מעבודה ואי-עמידה במשימות כביכול, דבר שאין לו כל יסוד אלא מהווה ניסיון פסול להפעיל עליה לחץ על-מנת להביא לפיטוריה ב"הסכמה".
התובעת סבורה כי בסרובה של כלל משיקולים זרים ואם בשל היותה אישה למנות אותה לתפקיד סגן המבקר הפנימי ובדחיית בקשותיה להתמודד לתפקידים בכירים אחרים בחברה, יש משום הפליה אסורה. בנוסף לדבריה במהלך תקופת העסקתה בכלל לא שילמה לה החברה זכויות שונות, ואף הפרה הבטחה לתוספת שכר של 5,000 ש"ח כפיצוי על שלא מונתה לתפקיד סגן מבקר הפנים.
בתביעה נטען עוד כי בחברת כלל קיימת הפליה אסורה בשכר ובקידום של נשים לעומת גברים, כאשר מספר הנשים בהנהלת החברה ובתפקידים בכירים נמוך בהרבה ממספר הגברים באותם תפקידים. לדברי רובנוב, בתפקידי מנהל מחלקה המקבילים לתפקידה מועסקים על-ידי כלל מיעוט זעום של נשים בהשוואה לרוב מוחץ של גברים.
יתרה מזו, נאמר בתביעה, בניגוד לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד שכרה של רובנובנמוך משכרם של מנהלי מחלקות באגפים אחרים של החברה. זאת אף שעבודתה של רובנוב היא ברמת איכות ומהות גבוהה יותר ממרבית מנהלי המחלקות האחרים באשר עליה להבין את מהות עבודתם של מנהלי המחלקות האחרים שאת עבודתם היא מבקרת וליישם עליהם תקני ומדדי ביקורת בהתאם לעקרונות המקצועיים הנהוגים בתחום הביקורת הפנימית.
רובנוב מציינת כי שכרה עומד על 19,600 שקלים לחודש בעוד שכרם של הגברים שהינם מנהלי מחלקות אחרים בחברה, הוא גבוה יותר בהיקף של לפחות 5,000 ש"ח לחודש.
לדברי התובעת, באמצעות עוה"ד אלכס וייס ואייל נון, בהעדר טעם ענייני לשוני בשכר ובקידום יש לקבוע כי כלל הפלתה אותה לרעה גם בשכר ובקידום בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה.אשר על כן על כלל לפצותה ללא הוכחת נזק בסכום כולל של 100,000 שקל. לטענת רובנוב, אין הבחנה המצדיקה הפליה זו בשכר כנובע מאופייה או ממהותה של העבודה ובכלל זה תפוקת העבודה, איכות העבודה, הוותק בעבודה, ההכשרה או השכלה, קל וחומר כאשר לכאורה ההפליה נובעת לכאורה מטעמי מין.
אשר על כן סבורה התובעת כי היא זכאית לתשלום הפרשי שכר בהיקף שבין שכרה לבין שכרם הממוצע של מנהלי מחלקות אחרים בכלל, הפרש העומד על 5000 שקלים בחודש, ולנוכח ההגבלה שבחוק שכר שווה, היא זכאית להפרשי שכר לתקופה של 5 שנים, ובסך הכול לסכום של 300,000 ש"ח.
בנוסף, מתבקש בית הדין לפסוק לתובעת פיצויים בגין אי-תשלום שכר נוסף עבור עבודה בשעות נוספות במהלך תקופת העסקתה בכלל, הפרשי תשלום לקרנות סוציאליות, תשלום שכר בגין עבודה בשעות מנוחה, בחופשה שנתית, בחופשת מחלה, בחופשת לידה וכן תשלום בגין הלנת שכר ועוגמת הנפש.
זאת, לדברי רובנוב, בגין מסכת ההתנכלות הממושכת והתנהלותה הפסולה של כלל כלפיה, תוך העסקתה הבלתי חוקית בשעות מנוחה, חופשות ומחלה ואשפוז שגרמו לה לנזק נפשי, ולסבל רב. בסך-הכל עומד סכום הפיצויים הנתבעים על 825,507 ש"ח.