פלוני המשמיץ אדם עימו הוא מסוכסך, אינו יכול להיחשב ל"תם לב" לצורכי חוק לשון הרע, ולפיכך לא יינתנו לו כל ההגנות המותנות בקיומו של תום לב. כך קובע (27.12.13) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים,
משה דרורי.
דרורי קיבל את ערעורם של עוה"ד משה ואורן באדר (אב ובנו) וקבע, כי יו"ר ועד מושב נחם, דוד בנימין, הוציא נגדם לשון הרע במכתב ששיגר בשנת 2008 ל
אורית נוקד שהייתה אז סגנית שר התמ"ת. במכתב טען בנימין לקשרים פסולים בין באדר לבין רשם האגודות השיתופיות דאז, עו"ד אורי זליגמן, אשר לטענתו הביאו לכך שהשניים יקבלו מינויים להם לא היו ראויים.
סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע מונה 11 הגנות אפשריות, מהן יכול ליהנות מי שפעל
בתום לב (למשל: הבעת דעה, הגשת תלונה לרשות שלטונית או הגנה על עניין אישי כשר). דרורי קובע, כי מאחר שבין באדר לבין בנימין היה סכסוך, הרי שבנימין לא יכול להיחשב כתם לב וממילא לא יכול ליהנות מההגנות שבסעיף. לדברי דרורי, בנימין פעל במכוון כדי להרוס את באדר כעורכי דין.
מעבר לדרוש, אומר דרורי, הוא קובע שבנימין גם אינו נהנה מההגנות הספציפיות להן טען. על בנימין לא חלה חובה חוקית לפנות לנוקד, לא היה לו עניין אישי בנוגע לבאדר אלא סכסוך שנבע מתפקידו הציבורי ודבריו לא היו הבעת דעה אלא השמצות חסרות יסוד.
דרורי קבע, כי בנימין יפצה את באדר ב-100,000 שקל, אך הסכום יקטן ב-40% אם יסכים לפרסם התנצלות והכחשה בעיתונות בתיאום עם באדר. בנימין גם ישלם הוצאות בסך 25,000 שקל. את באדר ייצג עו"ד יעקב אמסטר, ואת בנימין - עו"ד עודד אפיק.
