בעלי אגרות חוב של חברת פסיפיקה אחזקות הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית נגד משמרת, חברה לשירותי נאמנות (לשעבר זיו האפט חברה לנאמנויות), הנאמן למחזיקי אגרות החוב שהנפיקה החברה הציבורית פסיפיקה אחזקות (ניירות הערך של החברה נמחקו מהמסחר בבורסה בפברואר 2010).
זאת בטענה להתנהלות חמורה ורשלנית כלפי מחזיקי אגרות החוב שהביאה בסופו של יום לנזקים כספיים עצומים לבעלי אגרות החוב. התביעה הוגשה על-ידי פרופ' נחום ביגר נשיא המרכז האקדמי כרמל, רפאל נחושתן איש עסקים, רו"ח רונן פרלמוטר בעל משרד רואי חשבון פרלמוטר תמיר ושות', ורו"ח אסף קריל בעל משרד רואי חשבון אסף קריל - רו"ח ויעוץ מס.
לטענת התובעים, משמרת שימשה בתפקיד נאמן לכספים בסך כ-23 מיליון שקלים שגייסה פסיפיקה בדרך של הנפקת אגרות חוב לציבור, ורוכשי אגרות החוב שמו מבטחם כי היא תפעל-כנאמן סביר עבורם ולטובתם בהתאם לתנאי התשקיף, לתנאי אגרות החוב, ובהתאם לשטר הנאמנות.
נכון להיום, מצוין בתביעה, פסיפיקה אינה מתפקדת ובלית ברירה היא מנוהלת כיום על-ידי בעלי אגרות החוב כאשר נכסי הנדל"ן ש"נרכשו" כביכול מכספי אגרות החוב אינם רשומים על שם החברה או על שם חברה-בת שלה ואף אינם רשומים על שם מי שמכר לה את אותם נכסים.
כך רוב רובם של כספי מחזיקי אגרות החוב פשוט ירד לטמיון ב"עסקות" ברומניה - והכל בשל התנהלותה השערורייתית של משמרת שאמורה הייתה לתפקד כנאמן סביר בנוגע לכספים אלה. לדברי התובעים, משמרת יכולה הייתה למנוע את התוצאה העגומה של הפסד רוב כספי מחזיקי אגרות החוב כמו גם את הפסד ההכנסות שאמורות היו להתקבל אצל בעלי אגרות החוב, אילו רק הייתה ממלאת את חובותיה המינימליות על-פי דין, לא מתרשלת במלאכתה ונוהגת בהתאם להוראות שטר הנאמנות והתשקיף.
כך במהלך החודשים יולי-אוגוסט ונובמבר-דצמבר 2007 העבירה משמרת את רובם המכריע של כספי מחזיקי אגרות החוב לטובת "עסקות" כביכול שהיו חשודות ביותר כבר מלכתחילה. מאוחר יותר התברר ש"עסקות" אלה היו חסרות תוקף משפטי ולבסוף נודע שהן לא היו עסקות כלל - אך לכאורה הועברו הכספים לצורך רכישת שתי חלקות קרקע בנות 25 אלפי מ"ר כל אחת ברומניה.
לדברי התובעים, בדיעבד הסתבר כי לפסיפיקה אין כל זכות מכל סוג שהוא בקרקעות שנרכשו לכאורה בעבורה, ועוד התברר רק מאוחר יותר כי הוצאת הכספים מהחברה לצורך אותן "עסקות" נעשתה על-ידי גורמים שונים שפעלו בדרכי מרמה ו/או ברשלנות רבתי וחלק מאותם גורמים אף הורשעו בפלילים בגין מעשים אלה.
לטענת התובעים, כל זאת יכול היה להימנע לו רק הייתה משמרת פועלת בהתאם לחובות הנאמנות המינימליות המוטלות עליה על-פי המערכת ההסכמית ולפי כל דין, ומפעילה היגיון בסיסי ושכל ישר.
התובעים מדגישים כי עניינה של התביעה הוא בהתנהלותה הנפסדת של הנתבעת-הנאמן בכל הנוגע להעברת הכספים שהופקדו בידיה הנאמנות בניגוד להוראות שטר הנאמנות ולהוראות התשקיף, לשם ביצוע עסקות המקרקעין ברומניה. בעטיה של התנהלות זו, נאמר בתביעה, סכום עתק של למעלה מ-21 מיליון שקלים אשר הועברו מתוך כספי מחזיקי אגרות החוב לאחר שהופקדו בידיה הנאמנות של הנתבעת - פשוט ירד לטמיון.
לטענת התובעים, הכספים הועברו על-ידי הנתבעת מבלי שווידאה כי אכן התבצעה עסקת מקרקעין מבלי שקיבלה בטוחות מתאימות או כל בטוחה שהיא, מבלי שבדקה את מסמכי ה"עסקות" ווידאה את תקינותם, מבלי שבדקה כי התקבלה החלטה של דירקטוריון החברה בעניין, מבלי שווידאה כי הוראת ההעברה אושרה בחתימות מתאימות, מבלי שווידאה כי הנכס ה"נמכר" אכן מצוי בבעלות ה"מוכר" ומבלי שווידאה כי יש ביכולתה של פסיפיקה לבצע את ה"עסקות".
לדברי התובעים, באמצעות עוה"ד זוהר לנדה, נועם הבדלה ואיתי חתם, כתוצאה ממחדלי הנתבעת ומרשלנותה ספגו מחזיקי אגרות החוב הפסדים כלכליים כבדים, הנובעים מאובדן הכספים שהופקדו בידיה הנאמנות וכן מהפסד כספים שאמורים היו להשתלם להם כפירות ההשקעה באגרות החוב.
התובעים מבקשים מבית המשפט לחייב את משמרת לפצות את מחזיק אגרות החוב בגין הפסדיהם הנאמדים בסכום מוערך של כ-50 מיליון שקלים.