במשטר יחסי עבודה המבוסס על הסכמים אישיים רשאי מעביד לפעול לשינוי הסכמי העבודה של עובדיו ואף להגיע איתם להסכמות בדבר הפחתת שכר, וזאת בין השאר לצורך התמודדות עם אותם שינויים המשפיעים על מצבו העסקי והכלכלי. כך טוענת טיב טעם בבקשת רשות ערעור שהגישה על ההחלטה שניתנה באחרונה לאישור תביעה ייצוגית נגדה.
לדברי טיב טעם, הליך זה עניינו היכולת של מעביד להגיב לשינויים בסביבה הכלכלית שלו ולפעול בהתאם. אולם בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב החליט לקבל טענה, לפיה המעביד אינו רשאי לפעול לצורך ביצוע התאמות לסביבתו העסקית לשם המשך קיומו העסקי, וכי כאשר מדובר בשינויים בעלויות ההעסקה של העובדים, המעביד אינו רשאי להציע לעובדיו הפחתה בשכרם חלף הליכי התייעלות אחרים קשים לאין שיעור כדוגמת צמצום פעילות, סגירת סניפים ופיטורים.
לדברי טיב טעם, השינויים בתנאי ההעסקה אותם ביקשה לערוך במהלך שנת 2010 אינם במישור הזכויות הקוגנטי המחייב מכוח חוקי המגן וצווי ההרחבה החלים על החברה, אלא באותם תנאי שכר ועבודה העולים על המתחייב מכוח הדין.
בבקשתה למתן רשות ערעור שהוגשה לבית הדין הארצי לעבודה נאמר, כי שעה שהשינויים אותם ביקשה החברה לערוך בשכרם של עובדיה עומדים בהוראות החוק הקוגנטיות וצווי ההרחבה, הרי שהצדדים רשאים להסכים ביניהם על הפחתה בתנאי השכר של העובדים, ואין בכך כל פסול.
לדברי טיב טעם, בית הדין האזורי טעה ביישום הוראות החוק וההלכות המחייבות, שעה שקבע כי כאשר לעובד מוצבות שתי אופציות - הסכמה לאותם תנאי שכר מופחתים או סיום עבודה, לא יכול העובד לתת "הסכמה מרצון" להפחתת השכר.
טיב טעם סבורה כי קביעה זו העומדת בבסיס ההחלטה לאשר את התביעה כייצוגית, מנוגדת לאבני היסוד של דיני העבודה במדינת ישראל. טיב טעם מציינת את ההלכה היסודית והמחייבת שנקבעה בבית המשפט העליון, במסגרתה נקבע כי הצדדים ליחסי העבודה רשאים לשנות את הסכם העבודה ולהתאימו לצרכיהם המשתנים, וזאת הן בכתב והן בהתנהגות.
לדברי טיב טעם, באמצעות עוה"ד נחום פינברג, אלון נוי וטובה שרון, אמירה של מי מהצדדים להסכם העבודה האישי, לפיה במקרה שלא תתקבל הדרישה לשינוי הוא ייאלץ לסיים את יחסי העבודה, אינה בגדר "איום פסול" שיש בו כדי לשלול את תוקפה של ההסכמה לשינוי חוזה העבודה, והדברים תקפים הן ביחס למעביד והן ביחס לעובד המבקשים לשנות תניה מתנאי הסכם העבודה האישי.
טיב טעם טוענת עוד, כי בית הדין האזורי טעה כאשר קבע באופן אפריורי שאין לתת תוקף להסכמת מי מעובדי החברה להפחתה בשכרו, משזו נעשתה בצל "האיום" לסיום יחסי העבודה. עוד סבורה טיב טעם, כי החלטת בית הדין אשר קבעה שכלל אין צורך לבחון את הסכמתו הפרטנית של כל עובד ועובד להפחתת השכר, הינה שגויה מיסודה, ובחינה אינדיבידואלית של הסכמת כל עובד ועובד לשינוי בתנאי הסכם העבודה האישי, אינה מתאימה לבירור במסגרת תביעה ייצוגית.
טיב טעם מבקשת מבית הדין הארצי לעבודה לקבוע כי עמדה לה הזכות להציע לעובדיה הפחתת שכר בנסיבות הכלכליות שנוצרו, וכי בעצם הצעתה לעובדיה להפחתת שכרם כתנאי להמשך עבודתם בחברה, לא דבק כל רבב, ואין בה כדי לשלול מראש את תוקף הסכמתם של העובדים להפחתת השכר.
מובן, נאמר בערעור, כי קבלת עמדתה של טיב טעם מובילה בהכרח למסקנה שלא ניתן לדון בתביעה שהוגשה במסגרת ייצוגית, שכן בנסיבות אלו תידרש בחינה אינדיבידואלית של הסכמת כל עובד ועובד להפחתה בשכרו.
טיב טעם מדגישה, כי אפשרות ממשית של קבלת התביעה הייצוגית עשויה להיות פיטורי עובדים. זאת אם ייקבע בהליך זה כי יש להשיב לחברי הקבוצה המיוצגת את סכומי ההפחתה שבוצעה משכרם. אז תאלץ טיב טעם לשאת בנטל כספי נוסף אשר סביר כי יוביל לפיטורי עובדים.
למעשה, טוענת טיב טעם, כי הכרה בתביעה כייצוגית וקבלתה משמעותן "החזרת הגלגל לאחור" וכפייה עליה לקבל החלטה הפוכה מזו שקיבלה בזמן אמת, קרי פיטורי עובדים חלף הפחתת שכר.
תוצאה שכזו, מציינת טיב טעם, אינה רצויה גם מבחינתה של החברה אשר ביקשה לנקוט במהלך פוגעני פחות ועל כן בחרה בזמנו במהלך שנת 2010 בהפחתת שכר חלף סגירת סניפים ופיטורי עובדים.
טיב טעם מציינת, כי במהלך 2010 היא לא יכלה לשאת בעלייה החדה בעלויות ההעסקה של כלל עובדיה, ועל כן החליטה לבצע מהלך מידתי של הפחתת שכר מדורגת לכ-350 העובדים (מבין כלל כ-900 העובדים) וזאת כפועל יוצא של תהליך הבראה הכרחי שהחברה נדרשה לו. לדברי החברה, כל עובדיה, למעט כ-30 עובדים, החליטו להמשיך ולעבוד בחברה בתנאי השכר החדשים.
לפני כחודש אישר בית הדין האזורי לעבודה הגשת תביעה ייצוגית נגד טיב טעם בעילות תביעה שעניינן הפחתת שכר חד-צדדית וניכוי רטרואקטיבי משכר העובדים בניגוד לחוק הגנת השכר. בית הדין קבע, כי הסעד הנתבע יהיה פיצוי בגובה סך ההפחתה משכר העובדים והניכוי שבוצע באופן רטרואקטיבי משכרם.
עתה מבקשת טיב טעם לערער על החלטה זו ולקבוע כי התביעה אינה מתאימה לבירור כתביעה ייצוגית.