אלימות קשה מצד בן-זוג אחד כלפי משנהו, עשויה להוות עילה לסטייה מעיקרון חלוקת הרכוש בשווה בין בני הזוג בזמן גירושין. כך קובע לראשונה (יום ג', 7.1.14) בית המשפט העליון.
סעיף 8 לחוק יחסי ממון מקנה לבית המשפט, אם אירעו "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת", לקבוע חריגים לכלל של חלוקה שוויונית בנכסים, על דרך קביעת נכסים מסוימים ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג. השופטים
דפנה ברק-ארז,
ניל הנדל ו
חנן מלצר נחלקו בשאלה העקרונית של אופי יישומו של חריג זה במקרה של אלימות קשה מצד אחד מבני הזוג, אם כי הסכימו על התוצאה המעשית בתיק שלפניהם.
"במקרים קיצוניים יחסית" ברק-ארז מזכירה, כי חוק יחסי ממון ביקש לנטרל שיקולים של אשמה במערכת היחסים בבואו לחלק את רכושם של בני הזוג. עקרונית היא סבורה, כי "במקרים קיצוניים של אלימות, [ניתן] להביא עובדה זו בחשבון איזון המשאבים, או חלקם". הנימוק של ברק-ארז הוא, שמקרים קיצוניים כאלו מהווים שלילת אנושיותו של בן הזוג הנפגע, ולכן אלימות חמורה שומטת את הקרקע מתחת למערכת היחסים ביניהם. עוד היא אומרת, שאלימות קשה פוגעת בזכות הבסיסית לחיים ולשלמות הגוף, ולכן התחשבות בה בעת איזון המשאבים אינה מהווה עונש על מעשה הקשור למערכת היחסים.
ברק-ארז מדגישה: "ככל שעמדה זו תתקבל, היא תהיה שמורה למקרים קיצוניים יחסית, שבהם ראוי יהיה לומר כי בן הזוג התוקף איין למעשה את אנושיותו של זולתו. במקרים מסוג זה הרציונל העומד ביסוד הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט הוא מניעת בן הזוג התוקף מהנאה מפרות אנושיותו של קורבנו ולא ענישתו של התוקף". לדבריה, יהיה על בית המשפט לבחון את חומרת האלימות ולהחליט על אלו מהנכסים המשותפים היא תשפיע.
פגיעה ביכולת הכלכלית הנדל סבור, כי יש להביא בחשבון אלימות כזו, אם היא פגעה ביכולתו הכלכלית של הנפגע לתרום לרווחת התא המשפחתי. "בנסיבות מיוחדות בהן הוכח שבן זוג מנע במעשיו הפוגעניים והחמורים מבן הזוג השני להטיב את שווי הנכסים המשפחתיים ולתרום את חלקו לבית, מתרופפים היסודות של ההסדר השוויוני", הוא אומר.
לדברי הנדל, "כאשר מעשי האלימות אינם חמורים דיים כדי לפגוע באוטונומיה כלכלית של אחד מבני הזוג, איננו מגיעים כדי 'נסיבות מיוחדות' שמצדיקות סטייה מכלל האיזון השוויוני. יתר על כן, בהינתן שיימצא כי מתקיימות נסיבות מיוחדות, על השימוש בסעיף להיות שקול וזהיר באופן שימנע סטייה שרירותית, לא מוצדקת או בלתי מידתית מעיקרון החלוקה השוויונית של הרכוש המשותף.
"...כדי להישאר בגדרי החזקה, על בן הזוג הנפגע לספק חומר ראיות ראשוני שמעיד כי עקב האלימות החמורה אכן נפגעה האוטונומיה שלו כיצור כלכלי. עם זאת, נטל זה לא גבוה הוא. הוא אינו טעון הוכחה מדויקת של הנזקים שגרם בן הזוג האלים ליכולתו הכלכלית של בן זוגו. הנטל יתייחס להתפתחות הכלכלית של בן הזוג הנפגע לאורך ציר חיי הנישואין וביחס לנסיבות המקרה. זכותו של בן הזוג האלים להפריך את החזקה שבמקרה הקונקרטי נגרמה פגיעה כלשהי לאוטונומיה של בן זוגו, חרף האלימות שהופעלה".
ניסה לרצוח וייפגע באיזון מלצר נוקט בעמדת ביניים: "נכון יהיה לקבוע כאמור שהערכאה המבררת תבדוק בראש ובראשונה, לאחר שמצאה כי הייתה הרשעה חלוטה בעבירת אלימות חמורה כלפי בן הזוג... את השלכות הדבר על העצמאות הכלכלית הממשית של בן הזוג הנפגע. עם זאת, גם אם לא נגרם נזק כלכלי ממשי לבן הזוג הנפגע והאלימות, שבגינה הושגה ההרשעה, הייתה קשה ביותר, או ממושכת - ניתן יהיה עדיין, לתפיסתי, להחיל את סעיף 8 לחוק יחסי ממון".
בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורה של אישה שבעלה לשעבר הורשע בניסיון לרצוח אותה, וקבע שהפנסיה התקציבית שלה לא תובא בחשבון באיזון המשאבים בין השניים. הגבר גם חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את האישה ייצגה עו"ד מיכל שקד, ואת הגבר - עו"ד זאב הבר.
