בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, נתן תחת ידו בשבוע החולף פסק דין חשוב ועקרוני בתחום דיני החוזים, וחשיבותו באבחנה שהוא עורך בין תניה חוזית לתנאי מתלה. בערעור שעסק בבקשת ביטול הסכם שקיבל בעבר תוקף של פסק דין, קובעים השופטים, סגן הנשיא
יגאל גריל,
יעל וילנר ו
בטינה טאובר, את עמדתם העקרונית, בכל הנוגע לשאלה האם תנאים שנקבעו בהסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין בעבר, הם בגדר תנאים מתלים או בגדר תניות חוזיות.
פרשת התביעה משתרעת על פני כעשור ומחצה. שני הצדדים מחזיקים בחלקות סמוכות בקרקע בשפרעם. המערערת עאידה ג'מיל משיעל היא הבעלים הרשום של מגרש בשטח של 1,000 מ"ר בחלקה 33 ואילו עאטף מהנא הוא הבעלים הרשום של שטח בגודל 1,850 מ"ר בחלקה 35.
בשנת 1998 הגישה המערערת תביעה בבית משפט השלום בעכו נגד אחיו של עאטף, יוסף מהנא, לסילוק ידו מהשטח שבבעלותה בחלקה 33, אליה פלש שלא כדין.
במסגרת הסכם פשרה, שנחתם בין הצדדים בבית משפט השלום בעכו וקיבל תוקף של פסק דין בשנת 1999, בוצעה עסקת חליפין לפיה משיעל ויתרה על זכויותיה בחלקה 33 לטובת האח, יוסף מהנא, וזאת בתמורה לקבלת זכויות אחיו, עאטף מהנא, בחלקה 35. האח הפולש, יוסף, התחייב לקבל את הסכמתו של עאטף להעברת זכויותיו בחלקה 35 על שמה של משיעל.
כמו-כן, סוכם במסגרת ההסכם כי אם האח יוסף לא יקבל את הסכמת אחיו עאטף, הרי שאז לא יהיה תוקף להסכם ועסקת החילופין לא תתבצע, ויוסף יהיה חייב לסלק את ידו מחלקה 33 שהייתה רשומה על שם משיעל. חשוב לציין כי בסופו של יום גם עאטף חתם על הסכם הפשרה ולעניין זה קבע בית המשפט כי חתימה זו על ההסכם מקיימת למעשה את התנאים שנקבעו לגביו בהסכם.
מחד-גיסא, נקבע בהסכם הפשרה, כי אם לא תושג הסכמתו של האח, עאטף, כי אז לא יהיה כל תוקף להסכם הפשרה, ומשיעל לא תהא חייבת להעביר את זכויותיה בחלקה 33 ליוסף, ויהא על יוסף לפנות את חלקה 33 ולסלק ידו ממנה.
מאידך-גיסא, נקבע בהסכם הפשרה כי מיד עם חתימת ההסכם תהיה משיעל רשאית לתפוס חזקה בחלקה, ואף יתרה מזאת, תהא זכאית להקים על החלקה כל מבנה שהיא מבקשת להקים, וזאת גם אם עדיין לא נרשמו זכויותיה בלשכת רישום המקרקעין.
בהתאם לתנאי ההסכם, משיעל, המערערת, בנתה על חלקה 35 מבנה תעשייתי של מפעל גילוון וציפוי מתכות, ולאחר מספר שנים היא בנתה מבנה נוסף, גדול יותר. לשני המבנים שנבנו ניתנו היתרי בנייה כדין. משך אותן שנים המשיך יוסף להחזיק בחלקה 33 שבבעלותה של משיעל, ולעשות בה שימוש.
בשנת 2007 פנה עאטף מהנא לבית משפט השלום בעכו בתביעה לבטל את הסכם הפשרה ולהשיב את הגלגל לאחור, בטענה כי בהסכם הפשרה נקבעו תנאים מתלים, שלא התקיימו, ולכן ההסכם כלל לא נכנס לתוקף.
רק בפברואר 2013 קבע בית משפט השלום בעכו כי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בשנת 1999 בטל, מאחר שהתנאים המתלים שנקבעו בו לא התקיימו.
מכר זכויותיו לצדדים שליליים משיעל החליטה לערער על פסק הדין של בית משפט השלום בעכו ולשם כך פנתה לעורכי הדין
נועם בר-דוד ו
אפרת רחמים ממשרד
יעקב סלומון, ליפשיץ ושות' (אשר לא ייצגו את משיעל בהליך שהתקיים בבית משפט השלום). במסגרת כתב הערעור טענה משיעל, כי לנוכח העובדה שעסקת החליפין שנקבעה בהסכם הפשרה בוצעה במלואה, אין לדרוש את ביטול ההסכם, אשר קיבל כאמור תוקף של פסק דין בשעתו. עוד נטען בכתב הערעור כי האח עאטף פעל בחוסר תום לב מובהק, כאשר למעשה ישב בחיבוק ידיים ולא עשה דבר משך שנים רבות, אשר במהלכן אף פעל בניגוד להסכם הפשרה ומכר לצדדים שלישיים את זכויותיו בחלקה 35, אשר הוקנו למשיעל על-פי הסכם הפשרה.
בנוסף ומבחינה משפטית, טענו עורכי הדין נועם בר-דוד ואפרת רחמים, כי מדובר בפסק דין חלוט שניתן בשעתו בבית משפט השלום בעכו ואיש מהצדדים לא ערער עליו, וכי בבקשתו של האח עאטף להביא לביטול ההסכם לא הוכחו מקרים חריגים או טעמים מיוחדים שבעטיים יש לבטל את הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בנוסף, נטען כי ההסכם אינו כולל תנאים מתלים, חיצוניים להסכם, כפי שקבע בית משפט השלום, אלא עסקינן בתניות חוזיות המהוות חלק מן ההסכם ועל כן יש לקבוע כי הסכם הפשרה נכנס לתוקף במועד בו ניתן לו תוקף של פסק דין ולא במועד התקיימותו של תנאי זה או אחר.
בית המשפט המחוזי בחיפה הפך את פסק דינו של בית משפט השלום, קיבל את מלוא טענותיהם של באי-כוחה של המערערת, וקבע כי ההסכם תקף.
שלושת השופטים מתייחסים בפסק דינם לסעיף בהסכם הפשרה, בו נקבע כי מיד עם חתימת ההסכם תהיה משיעל זכאית לתפוס חזקה בחלקה 33 ולהקים עליה מבנה גם אם עדיין לא נרשמו זכויותיה בטאבו. בשים לב לעובדה שמשיעל בנתה שני מבנים בחלקה האמורה (שווי המבנים והחלקה עומד על סך של כ-4 מיליון שקלים), בשים לב לעובדה שהאחים מהנא לא פנו במשך שמונה שנים לבית המשפט על-מנת לבטל את ההסכם ובשים לב לטענות המשפטיות שהועלו על-ידי באי-כוח המערערת, כאמור, קיבל בית המשפט את הערעור, קבע כי ההסכם משנת 1999 תקף ואף חייב את האחים מהנא לשלם למשיעל שכר טירחת עו"ד בסך 15,000 שקל.