אורית נדב מקיבוץ אפק פנתה לבית משפט השלום בנהריה בבקשה להצהיר על בטלות ההסכם שחתמה עם לבנת פורן - המרכז למימוש זכויות רפואיות, בטענה כי נפלה קורבן למעשי הטעיה, עושק ומרמה.
לטענתה, היא הוחתמה על הסכם שאת טיבו לא הבינה, ללא הסכמה מדעת וללא הסבר ממשי תוך שימוש בשקרים, סילופי אמת ובאמצעים לא כשרים וניצול מצבה הבריאותי והנפשי. לדברי התובעת, נציגות הנתבעת במשרדיה בחיפה נטעו בליבה את התחושה כי רק התקשרותה עם הנתבעת בהסכם היא האופציה היחידה שיש ברשותה כדי להשיג את הכספים המגיעים לה כדין.
לדברי התובעת, באמצעות עוה"ד ע. ו-א. גוהר, במהלך הפגישה עמה לא ציינו נציגות הנתבעת בפניה כי רק עורך דין מוסמך רשאי לייצג לקוחות מול הגופים שעבורם פנתה אל הנתבעת, וכי בפועל הנתבעת אינה רשאית לייצגה, והיא זו שתאלץ לעשות את כל העבודה בעצמה ולהתנהל לבדה מול אותם גופים.
לטענתה, הובטח לה כי תשלום שכר הטרחה יבוצע אך ורק כאחוזים מהזכויות מול הגופים השונים אותם תתבע, וכי היא תוכל לעזוב בכל עת שתחפוץ מבלי לשלם דבר.
בתביעה נאמר כי על סמך מידע שקרי שהוצג בפניה, חתמה התובעת על הסכם דרקוני ושערורייתי, וכאשר ביקשה לעזוב נדרשה לשלם סכום אבסורדי של כ-45,000 שקלים עבור העזיבה, בניגוד למה שנאמר לה בפגישה הראשונית, כי תוכל לעזוב בכל רגע שתחפוץ ללא כל תשלום.
בנוסף התבקשה התובעת לשלם כספים בגין סכומים שמעולם לא התקבלו לידיה מקרנות הפנסיה בניגוד להבטחה שנמסרה לה, כי לעולם לא תשלם כסף שלא קיבלה בפועל.
בתביעה נטען עוד, כי בדיעבד הסתבר לתובעת שבאחד מסעיפי ההסכם נקבע באופן אבסורדי כי היא מחויבת בתשלום בעבור זכאות עתידית לפיצויים שהיא לא דרשה עדיין, לא קיבלה מעולם ואינה זכאית להם בשלב זה כלל, ואולי לא תהיה זכאית להם אף בעתיד.
על-פי הסעיף האמור, מחויבת התובעת לשלם לנתבעת סכום השווה ל-21.24% מכל הסכומים שתקבל כל חייה ואף מפיצויים תיאורטיים שייקבעו שרירותית על-ידי רופאי הנתבעת עצמם.
סעיף נוסף בהסכם קובע, כי ללא כל קשר לתוצאות התביעה, התמורה בעבור השירות לא תפחת מ-12,000 שקלים עבור כל אחד מהמקרים בהם הנתבעת "תטפל" בנפרד, וזאת מעבר לסכום ששילמה של 2,100 שקלים לפתיחת התיק.
לדברי התובעת, לעולם לא הייתה חותמת על הסכם התקשרות עם הנתבעת לו ידעה כי היא אינה מקבלת כלל ייצוג וטיפול בתביעתה, כי עומדות על פתחה של הנתבעת תביעות אשר יכולות ביום אחד לסגור את עסקה של הנתבעת, כי הנתבעת אינה מוסמכת לייצג כלל ולתת חוות דעת בשום נושא מהותי, וכי הנתבעת אינה "הדרך היחידה שהתובעת תוכל לקבל את כספה" ואיננה הסיכוי היחיד לישועה.
התובעת טוענת כי ההסכם עליו החתימה אותה הנתבעת הוא בלתי סביר בעליל וגובל בפשע, וכי הנתבעת מחתימה את לקוחותיה לאחר פגישה יחידה והסברים קצרים על הסכם דרקוני, קבלת סכומים עצומים השייכים ללקוחותיה כדין, וללא דרך לחזור לעולם או לבטל את ההסכם מבלי לשאת בחובות כספיות עצומות לנתבעת.
לדברי התובעת, הנתבעת בעצם כולאת את לקוחותיה לאחר פגישה יחידה בחוזה המחייב אותם להשתעבד לשורותיה או לשלם לה סכומים עצומים כדי לצאת ממנו.
אשר על כן מתבקש בית המשפט להצהיר על בטלות ההסכם ועל בטלות כל המשתמע ממנו.
בתגובה נמסר מהמרכז למימוש זכויות רפואיות כי התובעת קיבלה בסיועו כ-75,000 שקלים וכעת היא מנסה להתחמק מתשלום התמורה עבור השירות באמצעות טענות סרק. לדברי המרכז הוא לא ביקש מהתובעת את הסכומים הנטענים על ידה אלא את הסכום של כ-15,000 שקלים שנקבע בבירור בהסכם ההתקשרות שהינו פשוט וברור.
