המבקר חושף עוד בדוח, כי הרשויות המקומיות ויתרו על מיליוני שקלים שאמורים היו להיכנס לקופותיהן בגין דוחות חניה שניתנו לתיירים. שפירא ציין בדוח כי חלק גדול מהתיירים שוכר כלי רכב מחברות השכרה, ולעתים לכלי רכב אלה נרשמים דוחות בשל עברות על חוקי העזר של רשויות מקומיות. בשעה שנהג הרכב הוא תייר, חברות ההשכרה מוסרות לרשויות המקומיות את פרטי התייר ומענו ובכך מסתיים טיפולן בדוח החניה. אולם בדרך כלל, בתום התהליך כבר עזב התייר את ישראל, והרשויות המקומיות נתקלות בקשיים בגביית הקנסות. במצב זה, הרשויות המקומיות נוהגות לבטל את כל דוחות החניה, והתיירים שביצעו את העברה אינם נדרשים לשלם את הקנסות.
כך לדוגמה, על-פי נתוני עיריית תל אביב-יפו, בשנת 2011 נרשמו לתיירים כ-3,600 דוחות חניה בסכום של כ-570,000 שקל, ובשנת 2012 נרשמו לתיירים כ-7,800 דוחות בסכום של כ-1.3 מיליון שקלים. העירייה ביטלה את כל הדוחות שנרשמו לתיירים בשנת 2011. על-פי נתוני עיריית ירושלים, בשנת 2010 נרשמו כ-12,800 דוחות חניה לתיירים בסכום של כ-1.9 מיליון שקלים, ובשנת 2011 נרשמו לתיירים כ-13,100 דוחות בסכום של כ-2 מיליון שקלים. עיריית ירושלים ביטלה את כל הדוחות האמורים.
לדברי שפירא, הרשויות המקומיות נושאות בכל העלויות של רישום דוח החניה, החל בפקחים שמאתרים את העברה ומנפיקים את הדוח, המשך באיתור הנהג ברכב, משלוח דוח החניה בדואר רשום, העברת הדוח לתובע העירוני וכלה בביטולו של הדוח. אולם, חברות הליסינג וההשכרה שהשכירו את כלי הרכב לתיירים, והן למעשה בעלות הרכב שבו בוצעה העברה, אינן נדרשות לשאת כלל בעלויות התהליך, בעוד הן הנהנות מהשכרת הרכב לתייר.
"למרות חוסר היכולת של הרשויות המקומיות לגבות קנסות שהוטלו בשל חניית רכבים ששכרו תיירים, לא גובשו עקרונות ולא ננקטו צעדים כלשהם בנדון, וכפועל יוצא מכך לא חל כל שינוי בהתנהלות הרשויות המקומיות בעניין דוחות החניה לתיירים", לשון הדוח.
