בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הורה למרכז השלטון המקומי להשיב לעבודה את דפנה נוף, מנהלת מחלקת ההדרכה. זאת לאחר שבית הדין השתכנע כי נוף פוטרה רק בשל כוונתה להפסיק את ההתקשרות בין מרכז השלטון המקומי עם חברת אגד תיור, במסגרת החלטתה לשנות את תנאי המכרז לתפעול ההשתלמויות במטרה לייעל ולחסוך בעלויות.
נוף טענה בפנייתה לבית הדין בבקשה לסעד זמני כנגד פיטוריה כי "האירוע המכונן" בעקבותיו קיבלה את ההזמנה לשימוע היה הרגע בו ביקשה לשנות את המכרז החדש לתפעול ההשתלמויות, על-ידי כך שההתנהלות תהיה ישירות מול בתי המלון ולא בתיווכה של אגד תיור, וכל זאת במטרה לייעל ולחסוך עלויות.
לדברי נוף, החלטתה זו גרמה לסערת רוחות וגורמים רבים בעלי עניין במרכז שלטון המקומי והן בעלי אינטרסים חיצוניים במכרז החלו לפעול על-מנת לטרפד את הוצאת המכרז. לטענתה, היא קיבלה מסרים ורמזים מכל מיני גורמים כי עשתה את הגרוע מכל, וכי כדאי לה לחפש מקום עבוד אחר היות שמכתב הפיטורין בדרך.
לטענת נוף, 3 ימים לאחר שהודיעה למנהל התיירות באגד תיור על כוונתה לשנות את אופן הפעולה עם אגד תיור ולשנות את התנאים הקיימים בהתקשרות עמה, הודיע לה שלמה דולברג, מנכ"ל המרכז לשלטון מקומי, למרבה תדהמתה, כי הוא אינו מרוצה מתפקודה המקצועי ובכוונתו להביא לסיום תפקידה.
נוף טענה כי למחרת הוזמנה לשימוע בהול כאשר ההזמנה נעשתה באמצעות דוא"ל ששלח המנכ"ל בתפוצה רחבה לעיני המזכירות והעובדות הכפופות לה. לדבריה, ההזמנה לשימוע הייתה משפילה ובניגוד לדין, מבלי שכללה את עילות הפיטורין, והיא נפגעה עד עומקי נשמתה.
שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ד"ר
אריאלה גילצר-כץ, השתכנעה כי נוף פוטרה בשל כוונתה להפסיק את ההתקשרות עם אגד, ולדבריה לולא ביקשה נוף לשנות את תנאי המכרז לא הייתה מפוטרת. השופטת ציינה עוד בהחלטתה כי מרכז שלטון המקומי לא הציג סיבה משכנעת של ממש לפיטוריה של נוף וההתרשמות היא שנעשה לנוף עוול.
אשר על כן החליטה גילצר-כץ כי נוף תושב לעבודתה ולתפקידה לאלתר וכי המרכז לשלטון מקומי יחויב הוצאותיה בסך 8,500 שקלים.
אולם מרכז השלטון המקומי לא השלים עם ההחלטה ופנה בבקשת רשות ערעור דחופה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. לדבריו, לפי הדין והפסקה לא הייתה כל מניעה לפטר את נוף.
לדברי המרכז לשלטון מקומי, נוף פוטרה מאחר שלא הצליחה בכל תחום ניהול הצוות, מערך הכספים והארגון הכפופים למנהל ההדרכה, ולא הצליחה לגבש את צוות העובדים להשגת היעדים, ובנוסף כשלה נוף במטרה להביא את מנהל ההדרכה לפריצת דרך מבחינת היקפי ההדרכות.
לטענת המרכז לשלטון מקומי, מדובר במקרה הנדון במשבר אמון הדדי בין הצדדים, ביחסי עבודה עכורים בין נוף לבין ההנהלה וצוות המחלקה שלה. אשר על כן סבור המרכז כי לא היה מקום לכפות עליו להשיב את נוף לעבודתה ולתפקידה.
