"גם היום כשקיימת הסכמה רחבה שהיה צריך למנוע את השואה שהייתה, העולם לא נזעק מול משטר שקורא להשמדתנו, ואף מקבל בזרועות פתוחות את האיש שמייצג אותו", כך אמר (יום ב', 27.1.14) ראש הממשלה
בנימין נתניהו לציון יום השואה הבינלאומי.
לדבריו, "מול מדינה שקוראת בגלוי להשמדת מדינת היהודים, כולם מכחכחים בגרונם ומחייכים מול החיוכים. היחס למדינת ישראל איננו פרופורציונלי לשאלות העומדות על הפרק. הוא גם מראה לנו שיש בהתנכלויות ליהודים המשכיות של אלפי שנים לתופעת האנטישמיות".
עוד אמר ראש הממשלה: "בשבוע שעבר, נישא בכנסת אחד הנאומים החשובים שנישאו בכנסת בכל שנותיה. בנאום הזה אמר ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר שההחרגה של מדינת ישראל היא קיצונית ובלתי פרופורציונלית בשום מבחן של סבירות. שהיא נובעת בעצם מהתנכלות ליסודות קיום המדינה. שהיא מערערת גם את יסודות הציוויליזציה המערבית שאמורה להיאבק על הזכויות שלנו וגם של אחרים. מול הניסיון לשלול את הלגיטימיות של מדינת היהודים, אנחנו צריכים להיאבק ולתבוע את זכויותינו כאן".
בבירקנאו השתתפו עשרות חברי כנסת, ניצולי שואה ולמעלה מ-50 חברי פרלמנטים מצפון אמריקה ומאירופה, וכן מעל 50 חברי הפרלמנט הפולני, שרי ממשלת פולין ויו"ר הפרלמנט הפולני בטקס יום הזיכרון הבינלאומי לשואה.
הטקס כלל תפילה משותפת אותה פתח השר
אורי אריאל באמירת קדיש כשהוא עטוף טלית. לאחר מכן נשא החזן חיים אדלר את תפילת "אל מלא רחמים". ההגמון רומן קינדל נשא תפילה בפולנית ולאחר מכן הרב הראשי לפולין מיכאל שודריך קרא את פרק מ"ב בתהילים. נציגי כל הכנסיות השונות בפולין והרב הראשי ליהודי פולין קראו בצוותא פרק מתהלים בשפה הפולנית.
נציגי הניצולים הניחו נרות לרגלי האנדרטה. הניצולים, כולם אנשים בשנות השמונים והתשעים, עטופים במעילים כבדים ובשמיכות, עשו את דרכם אט-אט והציבו את הנרות. בניצולים נראה יו"ר הכנסת לשעבר שבח וייס. ניצול אחד חבש את כומתת האסיר המפוספסת שלו ואחר בחר להציג את המספר שעל זרועו. הקהל עקב בדממה.
לאחר שהניצולים שבו למקומם הניחו נרות זיכרון: יושב-ראש הפרלמנט הפולני אווה קופטש, ראשי משלחת הכנסת - יו"ר הקואליציה ח"כ
יריב לוין וראש האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג, סגן ראש הפרלמנט של ליטא, חבר הבונדסטאג, סגנית ראש פרלמנט הונגריה וחבר הקונגרס האמריקני, מנהל מוזאון אושוויץ ויו"ר יד ושם,
אבנר שלו.
טקס זיכרון באושוויץ קודם לכן התקיים במוזאון באושוויץ טקס זיכרון. ח"כ הרצוג אמר בנאומו כי "עצמתי את עיני וראיתי אותך, אנט, הדודה שלי בת 20 שנלכדת כשניסית לברוח מן הנאצים בכיבוש צרפת והובלת לכאן ימים ארוכים ומפרכים בקרון המיועד להובלת בהמות. סיוט בלתי נתפש. ואיתך אלפים. פה, בכבשן המקולל מצאת את מותך. אימא שלך, דודה אסתר, קיבלה ממך פתק שהברחת מן הרכבת ובו כתבת לה שעוד תשובי. עצמתי את עיני ולרגע צעדתי אתכם, אבות ובנים, בנות ואימהות". הרצוג הוסיף כי "לאחר שמלאך המוות גורש ממחנות המוות הללו, אשר הוקמו ונוהלו בידי המרצחים הגרמנים הנאצים ועוזריהם מעמים שונים - באנו מארץ-החיים, אל ים-המוות של הרוע, המקום הכי נמוך בעולם. שבנו בעקבותייך אימא, ניצולי שואה וילדיהם, דור שני ושלישי, חברי כנסת ושרים בממשלתה של מדינת-ישראל אנשי ציבור ומכובדים רבים נוספים, במסע הצורב את התודעה וחורך את הזיכרון. באנו לכאן, כדי לנשום לתוכנו את האוויר המזוהם, לטעום מכוס התרעלה, להרגיש את הכאב. לא כיחידים אנו ניצבים כאן אימא יהודייה, אלא כנציגיה של אומה העושה את דרכה במסע זיכרון עמוק ומפרך, מסע אל תהומות הרוע ואל יסודות הקיום היהודי והאנושי".
הרצוג הזהיר כי "הקול המצווה של אושוויץ, קורא לנו, בני העם היהודי, לא לשכוח ולעולם לסמוך על כוחנו. לדעת להישען על עצמינו, על עוצמות החיים המפכים בנו, ולפתח חברה חזקה, יצרנית, צודקת, נועזת ויוזמת החותרת לשלום ולצדק חברתי. אנחנו, הצועדים על אדמה זו הספוגה בדם אחינו, חייבים להבטיח לילדנו שאפשר לדמיין עתיד אחר. שאפשר לבנות עולם עם תקוה, עולם לא מפוחד. שאפשר לבנות עולם בו יהודי יהיה בטוח, בין אם הוא גר בשדרות או בלוס אנג'לס, בתל אביב או בפריס.
אם נאבד את התקווה לבנות עולם אחר - ניכנע לרוח של אושוויץ". הרצוג קרא לקהילה הבינלאומית להילחם באנטישמיות, ולפעול בתקיפות כנגד המבצעים פשעים כנגד האנושות.
שגריר רוסיה בפולין, ויטאטוס גנגיס, הוסיף כי הצבא האדום ידע שבאושוויץ מתקיים מחנה השמדה המוני, ותיאר את שחרו המחנה והאזור בידי צבא ברית המועצות, בינואר 1945.
ניצול השואה נח קליגר, סיפר כי "ביום שנכנסו כוחות הצבא האדום אנחנו היינו בצעדת המוות. הגרמנים שנסוגו בפני המתקפה של הצבא האדום לקחו עימם 57,000 מאחרוני שורדי מחנה אושוויץ, כדי להעביד אותם במחנות. הם היו במשאיות ובכלי רכב ואנחנו נאלצנו ללכת ברגל בקצב שאיש מאיתנו לא היה מסוגל לעמוד בו. מי שלא הצליח לעמוד בקצב, נורה".
קליגר הוסיף כי "היום, 69 שנים לאחר שעזבנו את הגיהנום הזה ששמו אושוויץ, אנחנו פה כאזרחים גאים של המדינה החדשה שקמה על הריסות יהדות אירופה. מדינה חזקה, דמוקרטית, ליברלית ומפותחת. אנחנו גאים להיות כאן היום ומודים לכנסת שאפשרה את המסע הזה, וליו"ר שאנחנו שולחים לו תנחומינו על פטירת רעייתו. אנחנו מודים גם לאדם צעיר שהאמין בחזון והצליח להגשים אותי ליוני דניאלס. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
שגריר הפדרציה הרוסית, ויטאטוס למדק גנגיס: "היו ימים שנרצחו כאן 30-25 אלף איש ביום, בעיקר יהודים. אנשים עבדו 12 שעות ביום ובשל התעללויות והוצאות להורג, מתו. החיפוש אחר אלה ששרתו באושוויץ נמשך עד היום. הלקחים שעלינו ללמוד הם שצריך למנוע אי-סובלנות וגזענות, אבל יש עוד אמת – השחרור לא מגיע מעצמו. משלמים עליו את המחיר הכי גבוה. עיוות האמת הזו עלול להביא לחזרה של אותם דברים נוראים".
מנהל מוזאון אושוויץ, פיוטר ציבינסקי: "כשאנו מביטים בפניהם של האנשים מלפני 70 שנה, אנו מודעים לכך שמתקרבים התאריכים של משלוח יהודי הונגריה, כש400,000 בני אדם נספו תוך 3 חודשים, וביניהם היה ילד בן 9, שמבטו על הרמפה נתפס בעין העדשה והפך לסימו ההיכר של מה שקרה כאן. באותו קיץ הובלו לכאן גם 67,000 יהודי גטו לודג' בשעה שוורשה עלתה בלהבות ולאותה רמפה הובאו 4 משלוחים ממרד הפולנים בוורשה. בשנה הבאה נציין 70 שנה לשחרור, ואז נאמר לאחרונים ששרדו, שמילותיהם נחרתו וסבלם, כמו הצער של הקורבנות, הפך ליסודות התרבות שלנו. נבטיח לשרידי הגהינום, שעדות האדם בטוחה מאי פעם הודות לתמיכתם של אלו שאינם אדישים לעתיד. זהו השיעור של אושוויץ, צו זמננו ומעוז אנושיותנו".
בתום הטקסים יצאה המשלחת לקרקוב, למפגש הבין-פרלמנטרי. במפגש עם פרלמנטרים מצ׳כיה ומפולין אמר ח"כ ראובן ריבלין כי ״מדינת ישראל איננה פיצוי על השואה אלא מולדתו של העם היהודי שמחויב בקיום דמוקרטיה. השואה היא תזכורת לעולם וליהודים עצמם שבלי מדינה, היהודים לא יוכלו להתקיים כעם״.