"זהו סיפור אשר רק תודות לתובעים נחושים, סנגור עקשן ונבון ושופטת נבונה ואמיצה לא נגמר כשהתובעים כאן יושבים מאחורי סורג ובריח. זהו סיפור בו לא היססו פקידים בכירים של נציבות מס הכנסה לחתום על תצהירים כוזבים ולהגישם לבית המשפט ואשר גרמו לחורבנם הכלכלי והנפשי של התובעים ומשפחותיהם. זהו סיפור בו שימשו החלמאות, השררה, הכוח, הזדון והרשעות יחדיו בידי שלטונות המס על-מנת להרוס שתי משפחות, אזרחים תמימים שומרי חוק, יצרניים ומעסיקים". כך נכתב במבוא לתביעה כספית בסך 22 מיליון שקלים שהוגשה נגד רשות המיסים.
עוד נכתב במבוא כדלקמן: "כתב התביעה חושף סיפור בלהות קפקאי שלולא היה מתרחש במציאות קשה היה להאמין כי הוא יכול להתרחש במדינת ישראל במאה ה-21. זהו סיפור בלהות העלול לקרות לכל אחד מאתנו".
התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים על-ידי אילן ויוסף לוי, לשעבר בעלי ומנהלי חברת י.י. הפקות (בפירוק), שניהלה בית דפוס.
בתביעה נאמר, כי בשל חובות כבדים ועיכוב כרטסת הנהלת החשבונות על-ידי מנהלת החשבונות של החברה, שטענה כי שכרה לא שולם, פיגרו התובעים בהגשת דוחותיהם למע"מ ולשלטונות המס והדבר גרר קנסות, עיקולים ופגיעה קשה במוניטין של החברה.
בנוסף, נאמר בתביעה כי מס הכנסה ביטל את האישורים שהיו לחברה, ביניהם פטור מניכוי מס במקור ואישור ניהול ספרים, וכתוצאה מכך איבדה החברה לקוחות מוסדיים משמעותיים ונמנעה ממנה האפשרות לגשת למכרזים.
בתביעה נאמר כי כתוצאה מהעיכוב בהגשת הדוחות הגיש מס הכנסה כתב אישום נגד התובעים ובקשה לפירוק חברת י.י. הפקות, בטענה לחוב שגוי של כ-5.5 מיליון שקלים.
לדברי התובעים, מס הכנסה התעלם באופן מרושל ובוטה מיתרת הזכות שעמדה לטובתם בסך כ-500,000 שקלים, וטען ליתרת זכות שונה בהרבה של 9,000 שקלים בלבד. לאחר שהתבררה לו טעותו, קיזז מס הכנסה את סכום החוב מהיתרה, אולם זאת לאחר שניתן צו פירוק נגד החברה ולאחר שלוש שנים של ניהול תיק פלילי נגד התובעים והריסתם מבחינה כלכלית ונפשית.
בין לבין, ועד היום, נאמר בתביעה, מחזיק מס הכנסה את היתרה העודפת אצלו בסך כ-330,000 שקלים כולל חוב קרן למע"מ בסך כ-173,000 שקלים, וממשיך לחייבם בקנסות מדומים.
וכתוצאה מכך מצבם של התובעים הלך והתדרדר, נושים פתחו נגד התובע אילן לוי תיקים בהוצאה לפועל בשל ערבותו האישית לחובותיה של החברה והוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים, וכתוצאה מכך נשלל רישיונו, חשבונותיו בבנקים נסגרו ודרכונו נשלל.
בתביעה נאמר כי מס הכנסה עיקל את מכונות הדפוס בבית העסק של התובעים, שהינן מקור ייצור ההכנסה במפעל בשווי מאות אלפי שקלים. לדבריהם, ציוד דפוס מחשבים ותוכנות להכנת לוחות דפוס נמכרו על-ידי מס הכנסה תמורת 902 שקלים.
בתביעה נאמר כי הגשת בקשת הפירוק הייתה בלתי צודקת ובלתי מידתית, ונראה כי מס הכנסה התנכל לתובעים ועשה הכל על-מנת להביא לפירוקה של החברה תוך התעלמות מתחנוניהם של התובעים ומהעובדות העומדות לטובתם.
לדברי התובעים, מס הכנסה התעלם ממצוקתם ומיתרות המס המגיעות להם, אשר לו היו מקוזזות כנגד חוב ניכוי מס במקור הנטען על-ידי מס הכנסה לא היה נוצר חוב.
בתביעה נאמר כי מאז הגשת כתב האישום בדצמבר 2007 והבקשה לפירוק החברה ביולי 2008, הפכו חיי התובעים לגיהינום. לטענת התובעים, מס הכנסה סירב להקשיב להם, להתחשב ולבדוק את טענותיהם, והכל תוך שהוא מציג בפני בית המשפט מצגים כוזבים ברשלנות רבתי אם לא בזדון ממש.
בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד אהרון ריבלין נטען, כי מס הכנסה הגיש את כתב האישום ללא בדיקת הנתונים הכספיים של התובעים ותוך התעלמותו מבקשותיהם ומהסבריהם, וכך גם הגיש את בקשת הפירוק ללא בדיקת הנתונים, עיקל רכוש וכספים של התובעים ללא הצדקה וברשלנות וגרם להם לנזקים עצומים.
"ניתן היה לצפות מרשות שלטונית לבדוק התנהלות אגפיה, כי תפעל לטובת האזרח ובמקום להאשימו ולהרוס מקור פרנסתו, תקזז חובו ביתרתו ובכך תפטור ממנו את מסכת האשמות כלפיו שנצברו עקב כשלים מערכתיים שורותיה", נכתב בתביעה.
התובעים מצטטים מדברי השופטת שגזרה את דינם בהליך הפלילי ולפיהם: "התנהגות כזו אינה הולמת רשות שלטונית, אילו נשמעה טענת הנאשמים מתחילה ותביעתם להקפיא לתקופת מה את צעדי האכיפה והגבייה שננקטו נגדם, היו בוודאי עומדים בנטל להסרת המחדלים, וקרוב לוודאי שלא היה מוגש נגדם כתב אישום כלל. ראוי היה להפעיל שיקול דעת זהיר ולברר את טענותיהם עד תום, ולא להפיל עליהם מכת מחץ שממנה לא יכלו להתאושש".
התובעים מדגישים את עוגמת הנפש העצומה שנגרמה להם עקב כך שנאלצו לעמוד למשפט, להפסיד כספים, ולראות את מפעל חייהם יורד לטמיון ואת משפחותיהם סובלות סבל רב.
