פרק זמן של 17 יום למתן החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, בהם הנאשם נתון במעצר, אינו מוגזם. כך סבור (6.2.14) שופט בית המשפט העליון,
נעם סולברג.
אלון לוי מואשם בהצתה וב-17.1.14 ביקשה המדינה לעוצרו עד תום ההליכים. הדיון בבקשה התקיים בפני שופטת בית המשפט המחוזי מרכז,
דנה מרשק-מרום, ב-27.1.14 ובסיומו קבעה: "דוחה לעיון וקובעת ל
שימוע החלטה ליום 13.2.14 שעה 12:30. בשלב זה מאריכה מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת". לוי טען, כי דחייה כה ארוכה מנוגדת לכוונת המחוקק ולפסיקת בית המשפט העליון, לפיה יש להכריע בענייני מעצרים במהירות האפשרית.
סולברג דחה את הערעור באומרו: "מדובר בתיק 'קטן' באופן יחסי, נאשם אחד, אישום אחד, חומר ראיות מועט וממוקד. לפי פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, יריעת המחלוקת במישור הראייתי אינה רחבה. כשהוא לעצמו, ודאי אין לו צורך, לתיק זה, ל-17 ימים על-מנת לחקור ולדרוש בו, לשקול ולהחליט.
"ברם, לבטח התיק הזה אינו עומד בבדידותו. עומס העבודה המוטל על שופטי ישראל הוא מן המפורסמות. נמסר כאמור על כמה תיקי מעצר 'גדולים' שבית המשפט המחוזי נדרש אליהם בעת הזאת, והדעת נותנת כי לא לחינם נדחה מועד מתן ההחלטה בתיק דנן למשך 17 יום. ודוק: לפי בקשת ב"כ העורר, נדחה בתחילה מועד הדיון בבקשת המעצר בבית המשפט המחוזי 'בין היתר לצורך צילום ולימוד חומר החקירה' למשך 10 ימים. אכן, פרקליטים ושופטים בני אנוש המה, וזקוקים אלה וגם אלה לזמן לצורך מלאכתם.
"...אינני סבור כי יש הצדקה להורות לבית המשפט המחוזי ליתן את החלטתו בבקשת המעצר בתאריך מסוים דווקא, אך כן מן הראוי לבית המשפט המחוזי שלא למצות את 17 הימים, להשתדל ולהקדים את המועד למתן ההחלטה. מקובּלנו, כי 'אין מזרזין אלא למזורז'". את לוי ייצגה עו"ד ענת קירשנברג, ואת המדינה - עו"ד נורית הרצמן.