נאות מזרחי וי.ר. אחים עזרא חברה לבניין, חברות נדל"ן יזמיות, הגישו לבית המשפט המחוזי בלוד תביעה בסך 30 מיליון שקלים נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה - ראשון לציון ועיריית ראשון לציון, בטענה כי הן מונעות מהן מזה למעלה מעשור בדרכים פתלתלות הגובלות לעתים בהפרה בוטה של כללי מינהל תקין קבלת היתר בנייה להקמת מרכז מסחרי במרכזה של שכונת "נווה הדרים" בראשון לציון.
לדברי התובעות, מחול הבקשות להיתרי בנייה והסירוב להן החל עוד קודם לכן, בשנת 97', ונמשך עד עצם היום הזה. נכון למועד הגשת התביעה ישנה החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים המורה לוועדה המקומית להנפיק היתר בנייה לתובעות, אולם טרם הונפק ההיתר. עם זאת ניתן בבית המשפט העליון צו עיכוב ביצוע של החלטת המחוזי והצדדים ממתינים לפסיקת בית המשפט העליון.
התובעות טוענות כי חרף העובדה כי בקשתן להיתר בנייה תואמת את תוכניות המתאר החלות על הקרקע, סירבה הוועדה המקומית פעם אחר פעם להנפיק להן היתר בנייה. לדבריהן, גם ברכת הדרך של מהנדס העירייה שקבע כי אין מניעה מבחינתו לקידום הבקשה להיתר בוועדה המקומית, לא הועילה, והוועדה המקומית סירבה לתת את אישורה לבקשת ההיתר.
בתביעה נאמר כי לפני שלוש שנים פרסמה הוועדה המקומית לתדהמת התובעות הודעה על הכנת תוכנית איחוד וחלוקה בין החלקה שבבעלותן לבין החלקה שבבעלות העירייה המצויה במתחם תכנוני אחר בשכונת נווה הדרים במרחק של יותר מ-300 מטרים מחלקת התובעות וייעודה הינו שטח ציבורי פתוח ושטח ירוק.
התובעות סבורות כי הוועדה המקומית והעירייה בהחלטתן על תוכנית האיחוד והחלוקה ביקשו לכפות מצב קיים לפיו לא תותר הוצאת היתרי בנייה לתקופה בת שנה. לדברי התובעות, הנתבעות נהגו עמן ועם ועדת הערר בתחבולות, בחוסר תום לב קיצוני, בחוסר שקיפות, בחוסר הגינות, בחוסר מינהל תקין והחלטתן נגועה במניעים זרים ובחוסר סבירות קיצוני.
לאחר מכן, נאמר בתביעה, הפקיעה העירייה זמנית את הקרקע למטרת חניון ציבורי וזאת עד לשנת 2012, אולם עם פקיעת תוקפו של צו ההפקעה חידשה העירייה את הצו בהליך מזורז ושנוי במחלוקת. למעשה, טוענות התובעות, הפקיעו העירייה והוועדה המקומית לצמיתות את המגרש שלהן באמתלות של הפקעות זמניות, תוך שימוש נלוז ובזוי בחוק החורג חריגה משמעותית ממטרותיו.
לסיכום, נאמר בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד פדידה יגל ומשה אבידר, כי הוועדה המקומית והעירייה עשו כל אשר לאל ידן ואף מעבר לכך על-מנת למנוע היתר בנייה לתובעות חרף מחויבותן על-פי חוק ודין, ותוך שימוש באמתלות שונות ומשונות.
התובעות מבקשות לחייב את העירייה והוועדה המקומית לפצות את התובעות בגין נזקיהן בשל אי-מתן היתר הבנייה במועד הגשת הבקשה בשנת 1999. לדבריהן, נזקיהן העצומים המתבטאים באובדן הכנסה ואובדן דמי שכירות ראויים, עלויות מימון רכישת הקרקע והוצאות משפטיות לצורך המגננה על הקרקע שבבעלותן בפני הפעולות התכנוניות של העירייה והוועדה המקומית.
