ההסתדרות הרפואית בישראל וארגון הרופאים עובדי המדינה פנו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בבקשה לביטול הפלייתם לרעה של רופאי החטיבה בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה. שער מנשה הוא אחד מהמוסדות הרפואיים הגדולים בישראל לטיפול בחולי נפש.
זאת, על-ידי מתן צו הצהרתי הקובע את זכאותם של רופאי החטיבה לתנאי הקידום הייחודיים שניתנו בהחלטת נציבות שירות המדינה לכל יתר עובדי החטיבה, נוכח חשיפתם לפגיעות בהיקף גבוה מצדם של מטופלי החטיבה.
בפנייה לבית הדין מצוין כי בשנת 98' נוסדה החטיבה לביטחון מרבי במרכז הרפואי לבריאות הנפש שער מנשה לצורך אשפוז וטיפול בחולי נפש מסוכנים, כגון רוצחים ואנסים. בחטיבה 4 מחלקות ובהן עובדים 8 רופאים כולל מנהלי המחלקות. כמו-כן מועסקים בחטיבה אנשי צוות רב מקצועי הכולל צוותי סיעוד וצוותים פרא-רפואי ובסך הכול יותר מ-100 איש.
עוד נאמר בבקשה כי בחוזר מיולי 98' של נציבות שירות המדינה, אושרו תנאי קידום ייחודים לעובדים המשובצים בתפקידים ובדירוגים שונים בחטיבה לביטחון מרבי ללא כל אבחנה בין סוגי עובדים, מקצועם או כל אבחנה אחרת. אולם בתוך כל אוכלוסיית העובדים שנמנו בחוזר האמור, רק הרופאים אינם נזכרים בחוזר ואינם זכאים לתנאי הקידום הייחודיים.
בבקשה נאמר כי תנאי הקידום הייחודיים הם: זכות לקבלת דרגה נוספת מחוץ למסלול הקידום הרגיל, אשר בתום 5 שנות עבודה בחטיבה הופכת להיות דרגה אישית לצמיתות גם אם העובד עזב את עבודתו בחטיבה לביטחון מרבי.
לטענת ההסתדרות הרפואית וארגון הרופאים עובדי המדינה, רופאי החטיבה חשופים לפגיעות מצד מטופלים לא פחות משאר העובדים ואף למעלה מכך, ולכן אין כל אבחנה רלוונטית המצדיקה את אי-החלת החוזר מיולי 98' על הרופאים. בבקשה נאמר כי רופאי החטיבה נמצאים בחיכוך עם המטופלים באופן תדיר ויומיומי אף יותר מבעלי תפקידים אחרים בחטיבה, ומרביתם הותקפו פיזית או אוימו במהלך השנים 2013-2011.
לטענת המבקשים, אין סיבה לאפלייתם של הרופאים לרעה לעומת יתר העובדים, ועל נציבות שירות המדינה להעניק יחס שוויוני ולכן עליה להשוות את תנאי עבודתם של הרופאים בכל הנוגע לתנאי הקידום, שהרי המטרה הינה לתמרץ ולתגמל עובדים המסכנים את עצמם. ואולם נציבות שירות המדינה סבורה כי העובדה לפיה שכרם של הרופאים הינו גבוה יותר מצדיקה לשלול מהם את תנאי הקידום הייחודיים שניתנו באופן גורף לכלל עובדי החטיבה.
בבקשה נאמר כי הנציבות העלתה טענה מקוממת נוספת במיוחד לפיה הרופאים אינם זכאים לתוספת זהה לזו של יתר העובדים, שכן עצם היותם רופאים פסיכיאטריים כורכת בחובה באופן אינהרנטי את הצורך לטפל במטופלים מסוג זה.
לדברי המבקשים, כל בעלי המקצוע המועסקים בחטיבה מטפלים באופן אינהרנטי לתפקידם בחולים פסיכיאטריים, ועל כן מדובר בנימוק מופרך נוסף שנשלף בדיעבד בניסיון להצדיק את האפליה של הרופאים.
לדברי המבקשים, באמצעות משרד עורכי הדין
ארנה לין ושות', החלטת נציבות שירות המדינה לשלול מן הרופאים זכויות המוקנות ליתר עובדי החטיבה היא החלטה שרירותית המהווה אפליה פסולה והפרה של חובת השוויון.
המבקשים מציינים כי פנו בדרישה לנציבות שירות המדינה לתיקון העוול, אך נתקלו בסירוב מוחלט ובטיעונים שונים שהתחלפו מעת לעת באופן בלתי ענייני, ובאפליה פסולה של הרופאים. אשר על כן נדרשת לדברי המבקשים התערבותו של בית הדין לתיקון העוול על-ידי מתן סעד הצהרתי לפיו רופאי החטיבה זכאים מכוח עיקרון השוויון לתנאי הקידום הייחודיים שניתנו ליתר עובדי החטיבה.
