ספרן: המדינה מעלה טענה כוזבת בסגנון דכנר

המדינה עצמה זנחה את הטענה לפיה אמנון ספרן ידע על תשלומי שוחד שמבצע שמואל דכנר, ומסיבה זו לבדה יש לזכותו. כך טוענים (יום ב', 17.2.14) סניגוריו של ספרן, עורכי הדין משה ישראל ואלימלך קורצווייל, בסיכומיהם במשפט הולילנד. לדברי ישראל וקורצווייל, דכנר הודה בחקירתו הנגדית, כי בניגוד לדבריו בחקירתו הראשית - הוא רק הניח שספרן יודע על תשלומי השוחד של חברת הזרע, וכי הוא מעולם לא שוחח איתו בנושא. סיפור הבדים של דכנר על ידיעתו של ספרן הוא שהיווה את הבסיס היחיד לכתב האישום נגדו, המדינה עצמה מזכירה גירסה זו רק כדי לצאת ידי חובה, ומכאן שיש לזכותו - הם טוענים. הסניגורים מאשימים את התביעה בניסיון לזרות חול בעיני בית המשפט, בציטוט דברים מפי ספרן שלא היו ולא נבראו, בהסתמכות על השערות במקום על ראיות, בבידוי טענות יש מאין וב"טענה כוזבת המזכירה את סוג טענותיו של דכנר". כל זאת, לטענתם, לאחר שהפרקליטות נוכחה לדעת שתשתית האישום נגד ספרן קרסה ובמקום לחזור בה מן האישומים נגדו. בנוגע לפרויקט הולילנד נאמר בסיכומים, כי כל האישום נגד ספרן מתבסס על עלילת הדם של דכנר בדבר פגישה בה השתתף ספרן ובה פרס בפני מנהלי הולילנד פארק את מעשיו. לטענת הסניגורים, גירסה זו קרסה אף היא בחקירה הנגדית של דכנר והמדינה אפילו לא העזה לחזור עליה בסיכומיה לבד מאמירה כללית קצרה. כל יתר טענות המדינה כלפי ספרן בהקשר זה הן סברות בעלמא ללא כל תשתית ראייתית. לדברי ההגנה, דכנר הודה בסופו של דבר שלא דיבר עם ספרן על שוחד בהולילנד, והוא רק התרשם שספרן יודע על השוחד - משום שאישר את התשלומים שביקש. דכנר הכביר שקרים במיוחד בנוגע לתוספת שבס, דבר המעיד כאלף עדים על חפותו של ספרן - אומרים הסניגורים, ומנתחים אחת לאחת את אמירותיו של דכנר בנושא זה. כל התשלומים לדכנר, אותם אישר ספרן, היו תמורת עבודתו המקצועית והיו בסכומים ראויים - ממשיכים ישראל וקורצווייל, הטוענים שגם המדינה הודתה שדכנר עבד עבור הולילנד פארק גם בצורה לגיטימית. עדותו של ספרן הייתה כנה לחלוטין והמדינה לא סתרה אף אחת מטענותיו. דמותו המלאה של דכנר כשקרן ונוכל נחשפה רק במשפט ולספרן לא הייתה סיבה לחשוד בו בזמן אמת, אומרים סניגוריו. דכנר העליל על ספרן בצורה זדונית ושפלה, כדי להרחיב את מעגל סיפוריו ואת רשימת האישים עליהם הוא מעיד במטרה לקבל תמורה גדולה ככל האפשר בהסכם עד המדינה, נאמר עוד. התביעה מגבבת טענות שונות ומשונות נגד ספרן, חלקן מופרכות מיסודן וחלקן שאינן קשורות לו, בניסיון להכפיש את שמו.