בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת מרכז השלטון המקומי למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי, בה נקבע כי דפנה נוף תושב לאלתר לעבודתה ולתפקיד אשר ביצעה טרם פיטוריה.
נוף עבדה כמנהלת מחלקת הדרכה, ולפני שלושה חודשים הודיע לה מנכ"ל מרכז השלטון המקומי על סיום עבודתה. נוף פנתה לבית הדין האזורי בתביעה לביטול פיטוריה שנעשו לדבריה משיקולים זרים ופסולים.
בית הדין השתכנע כי טענות המרכז לשלטון מקומי באשר לתפקודה של נוף לא הוכחו, זימונה לשימוע היה בניגוד לדין, וכי קיים חשש כבד וממשי כי נוף פוטרה בשל כוונתה לשנות את תנאי המכרז לאיתור חברה מארגנת להשתלמויות וסמינרים במרכז לשלטון מקומי, כך שהיא שקלה להפסיק את התקשרות המרכז עם אגד.
בית הדין האזורי השתכנע כי לא הוכח ברמה הנדרשת כי היה בסיס או הייתה סיבה משכנעת של ממש לפיטוריה של נוף, וכי הפיטורים לא נעשו מאותם הנימוקים שהוצגו על-ידי מרכז השלטון המקומי. אשר על כן הורה בית הדין על השבתה של נוף לעבודתה בתפקיד אותו ביצעה טרם פיטוריה ואף פסק לה הוצאות בסך 8,500 שקלים.
המרכז לשלטון מקומי ביקש מבית הדין הארצי להרשות לו לערער על ההחלטה, ובנוסף להורות על עיכוב ביצועה. לטענתו, עילת הפיטורים הייתה היעדר שביעות רצון מתפקודה של נוף מאחר שלא עלה בידה לגבש צוות עובדים ולנהל אותו.
לדברי המרכז, ההחלטה על הפיטורים התקבלה כדין ולאחר שימוע, ולא היה קשר בין כוונתו לפטר את נוף בשל חוסר שביעות הרצון מתפקודה לבין פנייתה המאחרת כרונולוגית של נוף בנוגע למכרז. לדברי המרכז, מתן הסעד הזמני יפגע בתפקודו וביחסי העבודה אצלו.
אולם שופטת בית הדין הארצי,
ורדה וירט-ליבנה, השתכנעה כי לא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי, וכי החלטתו ניתנה על סמך התרשמותו מהראיות ומהעדויות שנשמעו בפניו, ועל כן אין מקום להתערבותה בהחלטה.
השופטת הוסיפה כי נוף כבר חזרה לעבודתה לפני למעלה מחודש ומשמעות התערבותה בהחלטת בית הדין האזורי הינה הפסקת עבודתה בשנית, מצב עניינים אשר איננו רצוי במערכת יחסי העבודה בין הצדדים.
השופטת דחתה את הבקשה למתן רשות ערעור, אולם הדגישה כי על בית הדין האזורי להכריע לא יאוחר מתקופה בת שלושה חודשים בתביעה העיקרית של נוף, להצהיר על ביטול הפיטורים ולחלופין סעד כספי בגין הפיטורים.
