"יש שופטים שכנראה אין להם שעון"

"במגירה של כל שופט חייבים למצוא את מקומם כללי האתיקה השיפוטית, כמו שבבתי מלון בחו"ל נמצאת הברית החדשה. אם הוא יקרא - אינני יודע; במגירה זה צריך להיות. צריך להפיץ לכל השופטים חוברות של כללי האתיקה". כך סבור (יום ה', 27.2.14) המשנה לשעבר לנשיא בית המשפט העליון, מישאל חשין. חשין דיבר בערב עיון בלשכת עורכי הדין לרגל פרסום ספרו של השופט בדימוס גבריאל קלינג "אתיקה של שופטים". הוא העיר בהומור, כי "החוכמה של היהודים ידועה, אבל באסתטיקה הם לא היו ידועים", ולכן כללי האתיקה פורסמו ברשומות לצד הודעות בענייני מכס ומקרקעין. חשין התייחס לדרישתה של הכנסת בעשור הקודם לקבוע בחקיקה כללי אתיקה לשופטים ושאל רטורית, האם הוחלו כללי האתיקה שהציעו ועדות זמיר ושמגר לחברי הכנסת ולשרים. "אנחנו יודעים מה עומד מאחורי הדברים: זה בית המשפט, אנחנו נלמד אותו לקח", הוסיף. "הייתה הצעת חוק של הממשלה, ובאופן מוזר היא הייתה טובה ולא היו לנו הערות עליה" - וזאת בניגוד להצעת יו"ר ועדת החוקה דאז, מנחם בן-ששון, לפיה כל עבירה על כללי האתיקה תהיה עבירה משמעתית (כולל בנוגע להתנהגותו של השופט באולם). לדברי חשין, בית המשפט העליון בראשותה של דורית ביניש עשה לכנסת "הבה נתחכמה לו", לאחר שזו קיבלה את הצעתו של בן-ששון. אהרן ברק סירב לחתום על כללים כאלו, אך ביניש חתמה על תקנות בהן נכללו שני ראשים של עבירות משמעת הקיימות ממילא בחוק בתי המשפט - בהתאם להצעת החוק המקורית של הממשלה. "זו התערבות של הפוליטיקאים בעשייה המשפטית המקצועית; הם אוהבים את זה", העיר. "הם יודעים יפה מאוד להעיר לזולת. לגבי עצמם יש להם סטנדרטים כפולים, וזה דבר שאינו מתקבל על הדעת ואינו ראוי". חשין הוסיף והתייחס לכללי פסלות שופטים, וסיפר שהממשלה ביקשה לכלול בכללים חובת פסילה גם כאשר מדובר במשפחה אומנת של השופט או במי שהשופט היה משפחה אומנת שלו. הוא דיבר בטון סרקסטי ועורר גלי צחוק, כולל אצל נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, באומרו: "זה מה שהיה חשוב. היה צריך לטפל במשפחה אומנת". שר המשפטים לשעבר, פרופ' דוד ליבאי, אמר שבית המשפט מלא באנשים בודדים העובדים לבדם - גם כאשר מדובר בהרכב של שופטים. השופט אינו בוחר באלו תיקים ידון וגם קצב השיפוט במידה רבה מוכתב לו, הוסיף, והוא נדרש הן לא למהר והן לא לנהוג סחבת, והוא נדרש לתת באותה נשימה עדיפות גם למתינות וגם ליעילות. ליבאי העיר, כי קשה להאמין כמה איסורים השופט נוטל על עצמו כדי להבטיח את אמון הציבור. "אף פעם לא רציתי להיות שופט, וכאשר קראתי את ספרו של קלינג - השתכנעתי שצדקתי", אמר. "אני זוכר שהנשיא צלטנר והנשיא קנת נכנסו לאולם בדיוק ב-8:30 והדוגמה האישית שלהם נתנה את אותותיה. היום יש שופטים שכנראה אין להם שעון, או שלא כל השעונים מראים את אותה שעה", המשיך ליבאי. "כאשר רואים אולם ריק, אל תחשדו בשופט שהוא עזב את בית המשפט כדי לעסוק בעיסוקים נוספים".