מחקר חדש שנערך במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון מגלה, כי בניגוד למה שסברו עד כה החוקרים, עיתונאיות לא פיתחו דפוסי עבודה נשיים, אלא הן דומות מאוד בסגנון עבודתן ובדפוסי הסתמכותן על מקורות מידע לעמיתיהן הגברים בתפקידי סיקור מקבילים. דמיון זה ניכר אפילו בתחום ההסתמכות על מקורות נשים, שבו לא נמצאו הבדלים. גם אצל עיתונאיות וגם אצל עיתונאים, האחוז הממוצע של מקורות נשים עומד על פחות מרבע (23%-24%) מכלל מקורות המידע.
לממצא זה חשיבות פוליטית, תקשורתית וציבורית רבה, כיוון שבמשך עשרות שנים, תקוות החוקרים בעולם הייתה, כי הפמיניזציה של חדרי החדשות, כלומר תהליך הגדלת אחוז העיתונאיות במערכות, היא הפתרון המרכזי לתיקון עיוותי הסיקור, שמסתמך באופן גורף על הגמוניה צרה של מקורות גבריים. לדעת עורך המחקר, ד"ר צבי רייך, הגדלת היקף הנשים במערכות הייתה לא רק חיונית, אלא שאסור להפסיק אותה במקום הלא גבוה שבו נמצאת ישראל - שבה רק כשליש מהעיתונאים הן נשים. עם זאת, "הציפיות של החוקרים, כי די יהיה בהגדלת היקף הנשים כדי לאזן את הגמוניית המקורות הגבריים, הייתה מופרזת ובלתי מציאותיות". לדעת ד"ר רייך, יש כאן מסר פסימי, כיוון שממצאי המחקר מלמדים ש"חדשות מדברות על גברים ובעיניים של גברים, אפילו כשהן מיוצרות יותר ויותר על-ידי נשים".
עוד מגלה המחקר: עורכים מתערבים יותר בידיעות של עיתונאיות, והן עובדות יותר תחת לחצי זמן ומופקדות על יותר תחומי סיקור. עורך המחקר ד"ר צבי רייך: "למרות ההתקדמות, מעמד העיתונאיות בישראל שביר. ראשית, כי הן נוטות פחות להדגיש את הישגיותן בידיעות בלעדיות ושנית, כי הן ממעטות לעבוד מהמערכת, באופן שמסכן אותן לא רק בהפסד משימות סיקור יוקרתיות ומזדמנות, אלא גם בחוסר היכולת לצבור נקודות בפוליטיקה הפנימית של המערכת".
מסווה של מקצועיות למרות המגמה הכללית של דמיון, נמצאו במחקר מספר הבדלים בין עיתונאיות לעיתונאים. עיתונאיות מראות מעט יותר יוזמה בפנייה למקורות (אולי משום שהן חוששות לסמוך על המקורות ולהמתין שהם יפנו אליהן) והן עובדות תחת לחצי זמן חריפים יותר מעמיתיהן הגברים בתפקידים מקבילים.
לדעת ד"ר רייך, יש חוקרים שיראו בממצאים חדשות טובות, ולפיהן קיים שוויון בין גברים ונשים, וכי עבודה עיתונאית היא עיסוק יוניסקסי. לעומת זאת, חוקרות פמיניסטיות עלולות לראות בממצאים אלה עדות כי ההגמוניה של ארגוני החדשות ושל דפוסי העבודה העיתונאיים הגבריים, שהונהגו בהם במשך השנים היא כה חזקה, עד שנשים נאלצות לאמץ סגנון עבודה גברי במסווה של מקצועיות.
המחקר לא מצא הבדלים משמעותיים בסטטוס של עיתונאיות ועיתונאים, וגם לא בתפיסת גובה השכר. לדעת ד"ר רייך, הדבר לא מעיד בהכרח שהאפליה על-רקע מגדרי נעלמה לחלוטין מחדרי החדשות, אלא שהיא נדדה לאזורים פחות בוטים ובולטים. כך לדוגמה, נמצא כי עורכים מרשים לעצמם להתערב יותר בידיעות של עיתונאיות מאשר בידיעות של עיתונאים בתפקידים מקבילים ולהעמיס עליהן יותר תחומי סיקור.
אבל לדעת ד"ר רייך, מה שמסכן יותר את מעמדן של העיתונאיות הוא שני ממצאים אחרים. ראשית, מתברר שעיתונאיות נוטות פחות מעמיתיהן הגברים להדגיש את הישגיהן בידיעות בלעדיות. במהלך הראיונות הן הצביעו על כרבע מידיעותיהן כידיעות בלעדיות, בהשוואה ל-35% אצל גברים, ממצא שגם אם אינו מעיד על פחות דחף תחרותי, בקרב העיתונאיות, לפחות מעיד על פחות דחף לעשות עניין מידיעה בלעדית - באופן שמקנה יותר נקודות לגברים. חולשה נוספת למעמדן עלולה לבוא מהנטייה של עיתונאיות לעבוד פחות מהמערכת. בכך הן עלולות לא רק להפסיד משימות סיקור מזדמנות ויוקרתיות, שצצות בעבודה השוטפת, אלא גם משאירות את המגרש לעיתונאים גברים, שיכולים לצבור נקודות בפוליטיקה הפנים-מערכתית.
המחקר, שהוא חלק מפרויקט מחקר נרחב על עשיית חדשות בישראל, בתמיכת הקרן הלאומית למדע, הקיף 13 ארגוני חדשות ארציים הבולטים בישראל, בתחום העיתונות המודפסת (ידיעות, מעריב, הארץ, ישראל היום וישראל פוסט), הרדיו (
קול ישראל ו
גלי צה"ל), הטלוויזיה (ערוצים 1, 2 ו-10) והאינטרנט (ynet, וואלה ו
מחלקה ראשונה). במהלכו הושוו באופן מדוקדק 30 כתבי חדשות ו-30 כתבות חדשות בתפקידי סיקור מקבילים, תוך בחינה קפדנית כיצד כל אחד מהם השיג מדגם של ידיעות, שהקיף יחד כמעט 500 ידיעות. ד"ר רייך מספר כי בהתחלת המחקר, "כאשר השווינו נשים לגברים בכלל מצאנו הרבה יותר הבדלים, אבל כאשר מיקדנו את ההשוואה לעיתונאיות ועיתונאים באותו התפקיד - מרבית ההבדלים נעלמו". ממצא זה מוכיח, לדעת רייך, כי חלק גדול ממה שאנחנו תופסים כהבדלים בין עיתונאיות לבין עיתונאים אינו נובע מהבדלים מגדריים, אלא מ"רעשים" הנובעים מהנטייה של מערכות מסוימות לשבץ עיתונאיות ועיתונאים לתפקידים שנראים יותר "גבריים" או "נשיים".
ממצאי המחקר המלאים פורסמו בכתב העת הבינלאומי Journalism Studies.
