עו"ד דביר לנגר, חבר קיבוץ גשר הזיו, פנה לבית המשפט המחוזי בעתירה לביטול נוהל בתקנון הקיבוץ לפיו חברותו של חבר מופקעת באופן אוטומטי כתוצא וכתנאי למכירת ביתו אף כאשר מקום מגוריו הקבוע נשאר בקיבוץ ותוך נישולו מזכויות קניין בסיסיות ביותר.
לדברי לנגר, הוא ואשתו בנו בית על חלקה שהקצה להם הקיבוץ, ואולם במסגרת הליך גירושין הוא רכש את חלקה של אשתו בבית וכיום שניהם שוכרים כל אחד דירה נפרדת בקיבוץ, ואין בכוונתם לעקור את מקום מגוריהם מהקיבוץ.
לנגר מציין כי הבית הדו קומתי המפוצל לשתי דירות הושכר על ידו לשתי משפחות שונות, ואולם בשל מצוקת תזרים מזומנים הוא מבקש למכור את הבית.
אולם מכירת הבית תביא באופן אוטומטי לפקיעת חברותו בקיבוץ וזאת מתוקף נוהל מקפח לדבריו שהתקבל באמצעות אסיפה שנערכה באוגוסט 2010 בה נכחו כ-11% מהחברים בלבד, וזאת ללא פיצוי בגין כל הנכסים המופקעים תוך הפקעת חברותו בקיבוץ, כדוגמת זכות לערבות הדדית, דמי חברות, חלוקת רווחים בגין חברותו ואף סטטוס חברתי הנשלל ממנו.
לטענת לנגר, הנוהל המקפח הינו חלק מאסטרטגיה כוללת של הקיבוץ להתנער מחובותיו כלפי החברים אשר לא צברו "גמלה פנסיונית" מינימאלית. לדבריו רצונו הוא להישאר חבר מן המניין ולא להיות מנושל מכל זכויותיו כתוצאה מדחק פיננסי נקודתי.
נדמה, מדגיש לנגר, כי דווקא בקיבוץ אמורה להיות אחווה וערבות הדדית, ועל כן לא מובן כיצד קורה שבקיבוץ מוקיעים את החלש בשעתו הקשה ביותר ומנשלים אותו מזכויות קניין בסיסיות ביותר.
בעתירה נאמר כי הפקעת חברותו של חבר קיבוץ דורשת הצבעה מיוחדת המתקבלת ברוב של שני שלישים מקולות החברים ובתנאי שמרבית חברי הקיבוץ יהיו נוכחים באסיפה ואף יצביעו בפועל.
אולם, טוען העותר, כי הקיבוץ בעזרת יועציו המשפטיים הצליח לייצר מנגנון המפקיע חברות באמצעות רוב רגיל באסיפה ללא קשר למספר החברים הנוכח ורוב רגיל בקלפי.
לדברי לנגר, הנוהל המקפח שדינו להתבטל אינו אלא מנגנון שלילת חברות אוטומטי הפועל-כנגד כל חבר המצוי בדחק תזרימי באופן כללי וכנגד זוגות העוברים הליך של פרידה בפרט.
לנגר סבור כי הנוהל המקפח מהווה נדבך נוסף באסטרטגיה שמוביל ועד הנהלה להבטיח כי הקיבוץ לא יהיה חשוף לתביעת קבוצת חברים "צעירים" (חלקם בפנסיה) לגמלה פנסיונית מינימלית למרות שזו זכותם מתוקף התקנות לערבות הדדית. דהיינו הנוהל נועד לשמש הגנה על הקיבוץ מפני הצורך לשלם גמלה פנסיונית מינימאלית לאותם חברים אשר אין להם צבירה מספקת, וככול שיש לחבר בית בבעלותו הרי הקיבוץ יוכל להעביר לו את הגמלה המינימלית כהלוואה כאשר הבית משמש כבטוחה.
העותר מציין כי הזכות לגמלת פנסיה מינימלית היא רק אחת הזכויות המופקעות בעלת הערך הרב ביותר, ולצד זכות זו מופקעת הזכות לרווחים בגין החברות, הזכויות בנכסים, הזכות לפדיון מניותיו בערכן הריאלי, הזכות להקצאת מגרש לילדים וכן נכסים אחרים פחות מוחשים המוקנים לחבר קיבוץ.
אשר על כן מתבקש בית המשפט לבטל את הנוהל המקפח לפיו חברותו של חבר פוקעת עם מכירת ביתו. לחלופין לפצות את החבר בכל רכיבי הערך הראליים במצטבר לרבות ערך הזכות להבטחת גמלה פנסיונית מינימאלית, הרווחים העתידיים, החלק היחסי בנכס הקיבוץ, דמי חברות ששולמו והערך הריאלי של מניות החבר בחברות הקשורות לקיבוץ.
