שופט בית המשפט המחוזי מרכז, בנימין ארנון, אישר (9.3.14) פסק בוררות של בד"ץ העדה החרדית, תוך שהוא דוחה מכל וכל טענות קשות שהעלה המפסיד נגד הבד"ץ ונגד התנהלות הדיינים.
אליעזר דוידזון, מנהל המכון לדיינות "עיון משפט" באלעד, ביקש לבטל את הפסק שניתן בסכסוך בינו לבין מנחם כרמל, בעלי רשת המרכולים "בר-כל", שהתגלע לאחר שכרמל טען שדוידזון נותר חייב לו מיליון שקל בגין תווי קנייה. בבקשתו העלה דוידזון שורה של טענות, שכאמור נדחו כולן בידי ארנון.
בין היתר טען דוידזון, כי אולץ להסכים לבוררות בפני בד"ץ תחת איום של "כתב סירוב" שמשמעותו נידוי חברתי. ארנון קבע, כי לא הובאה לכך כל ראיה, וכי עדותו של דוידזון בנושא זה הייתה "בלתי אמינה, בלתי עקבית, פתלתלה ובעלת סתירות פנימיות רבות". עוד נדחתה טענתו של דוידזון, לפיה הבד"ץ קיים שני דיונים במעמד צד אחד שכן הוכח, כי דיונים אלו התקיימו לאחר שדוידזון סירב להופיע אליהם.
טענה מרכזית של דוידזון הייתה, כי קיימים קשרים עסקיים בין הבד"ץ לבין כרמל, משום שהאחרון משלם תמורת השגחת הכשרות של הבד"ץ 1,200 שקל לחודש לכל חנות. ארנון קיבל בנקודה זו את העדויות לפיהן בית הדין של הבד"ץ וועד הכשרות שלו הם שני גופים נפרדים לחלוטין. הוא גם העיר, כי דוידזון חייב היה לדעת מראש שהחנויות מצויות בהשגחת הבד"ץ, שהוא גוף הכשרות המוביל במגזר החרדי.
דוידזון טען עוד, כי נמנע ממנו להביא את עדיו - אך ארנון קבע, כי הבד"ץ איפשר זאת במפורש ודוידזון הוא שבחר שלא להביא את כל הראיות מטעמו. לבסוף נדחתה הטענה, כאילו אחד הדיינים עיין בספר במהלך הדיונים ואחר נמנם. ארנון אומר, כי על-פי העדות עליה הסתמך דוידזון - הספר בו מדובר היה גמרא, ואך טבעי הוא שדיין חרדי יעיין בה, כשם ששופט מעיין בחקיקה. ואילו את הטענה על הירדמות הדיין מגדיר ארנון כטענה רכילותית שמוטב היה שלא להעלותה כלל.
ארנון חייב את דוידזון בתשלום הוצאות בסכום יוצא דופן של 75,000 שקל, בציינו שהוא הכביר טענות סרק שלא לצורך. את דוידזון ייצג עו"ד עומר ארדיטי, ואת כרמל - עוה"ד יפעת אלתר-חמו ואריאל יפרח.
