"חוות דעת שהם לקתה בשורה של כשלים מהותיים שהפכו אותה לתרגיל חשבונאי שבוצע בחלל ריק, ללא קשר ממשי למציאות העובדתית והמשפטית של פרשת ההלוואות וחוב ברנס למרציאנו בעטיין". ביקורת יוצאת דופן זו על רו"ח דרור שהם מתחה שופטת בית משפט השלום בחדרה, קרן אניספלד.
שהם הגיש חוות דעת מטעמו של שאול ברנס, שתבע 2.4 מיליון שקל מעו"ד טל קנת בטענה ל
רשלנות מקצועית. טענתו המרכזית של קנת הייתה, כי קנת - שייצג אותו לאחר שנקלע לחובות - גרם לכך שישלם מאות אלפי שקלים מיותרים למשה מרציאנו, ממנו קיבל הלוואות. שהם הגיש חוות דעת שתמכה בטענה זו של ברנס, אך אניספלד דחתה אותה מכל וכל.
אניספלד אומרת: "בהסדר השני שחתם את חוב ברנס ומשפחתו למרציאנו באה הודאתו הכתובה של ברנס בהיקף חובו למרציאנו, שהיה גבוה מן הסכום שאותו נדרש לשלם לפי ההסדר כדי להפטיר את עצמו ואת בני משפחתו מחוב ההלוואות. באותה הודאה צויין מפורשות, כי יתרת החוב בה הודה התובע כוללת את התשלומים שקיבל מרציאנו עד למועד בו נחתם ההסדר השני.
"הודאה זו סותמת את הגולל על הטענה לגביית יתר מברנס, כביטויה בחוות דעת שהם, והיא מצטרפת לכשלים הנוספים בהם לקו ראיות התובע בהקשר זה. אף שחוות דעת שהם התיימרה להסתמך על ההסכמים שנחתמו בין ברנס למרציאנו, נכונותו של עורכה להתעלם לחלוטין מהוראה כזו בהסדר השני משולה לנסיונו של עיוור לתאר פיל כשהוא ממשש רק את קצה זנבו".
בהמשך מונה אניספלד שורה ארוכה של כשלים שנפלו בחוות דעתו של שהם, וביניהם: סכום לא נכון של ההלוואה שקיבל ברנס, מועדי פרעון שלא תאמו את המציאות, שיעורי ריבית שגויים, חישוב ריבית לפי הנחיית בא-כוחו של ברנס במקום לפי שיקול דעתו שלו ועוד.
אניספלד דחתה לחלוטין את תביעתו של ברנס וקבעה: "התחוור שמדובר בטענות נטולות יסוד מבחינה עובדתית ומבחינה משפטית גם יחד. עוד התחוור שהתביעה בעילת הרשלנות נגועה במידה רבה של חוסר תום לב".
לדברי אניספלד, "אם מצא בית המשפט בתום הבירור כי תביעה נגד עורך-דין הוגשה, בשל רשלנות מקצועית, בקלות ראש וללא השקילה והזהירות אשר מתחייבים בהקשר זה, ראוי שייתן גם לכך ביטוי בפסיקת הוצאות". בשל כך היא חייבה את ברנס בתשלום שכר טירחה והוצאות בסך 106,000 שקל. את ברנס ייצג עו"ד דן שפריר, ואת קנת - עוה"ד
חיים זליכוב ואופיר בן-משה.
