בני שטיינמץ ישלם 40 מיליון שקל לגאולוג יוסי לנגוצקי. כך נקבע סופית (יום ד', 19.3.14), לאחר ששופט בית המשפט העליון,
עוזי פוגלמן, דחה את בקשתו של שטיינמץ (באמצעות חברת סקורפיו)
לערער על דחיית בקשתו לבטל את פסק הבוררות של השופט בדימוס בועז אוקון בסכסוך בינו לבין לנגוצקי.
לנגוצקי היה הבעלים המקורי של הזיכיון לחיפוש הגז "תמר" ומכר אותו לחברת בריטיש גז, במקומה שולטת בו כיום חברת נובל. לנגוצקי החזיק באופציה לרכוש בחזרה 5% מהזיכיון, ולצורך כך יצר שותפות עם סקורפיו. האחרונה רכשה 4% ובידי לנגוצקי נותר 1%. בשנת 2008, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, לא יכלה סקורפיו להמשיך לממן את חלקה בזיכיון ובאוקטובר של אותה שנה הודיעה על פרישתה ממנו. בעקבות זאת, חילטה נובל את חמשת האחוזים של סקורפיו ולנגוצקי. בינואר 2009 התגלה מאגר גז טבעי ענק ב"תמר" ושוויו הרקיע למיליארדי דולרים.
לנגוצקי טען, כי סקורפיו הפרה את ההסכם עימו, בכך שלא פעלה בצורה מספקת למציאת מקורות מימון למיזם. אוקון קיבל את הטענה וקבע, כי מדובר בהפרה בוטה שנבעה משיקולים אנוכיים, וכי הוראותיו של הסכם השותפות לא עניינו את סקורפיו. בחלקו השני של הפסק קבע אוקון, כי על סקורפיו לפצות את לנגוצקי ב-38.5 מיליון שקל (בערכי דצמבר 2011).
ערעורה של סקורפיו התמקד פורמלית בחלקו השני של הפסק, אך בפועל היא טענה שאינה חייבת לשלם ללנגוצקי דבר. לדבריה, אוקון לא הכריע בשאלה מרכזית שנמסרה להכרעתו: האם נקבע בהסכם שלנגוצקי לא יהיה זכאי לפיצוי אם סקורפיו תחליט לפרוש מהמיזם. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דחתה בתחילת החודש את ערעורה של סקורפיו, וכעת כאמור נדחתה בקשתה לערער לעליון.
פוגלמן אומר, כי הפסיקה קבעה אמות מידה מחמירות לערעור בגלגול שלישי על פסק בורר, ובמרכזן - שמדובר בשאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים או בחשש לעיוות דין. שני אלו אינם מתקיימים בבקשתו של שטיינמץ, שכל-כולה טענות ערעוריות שכבר נדחו בידי שבח.
