"לא רצוי שצדדים לחוזה יגיעו לבית משפט, וכשופט איני שש להגיע לגזרה הזו". כך אומר (21.3.14) שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, בכנס הצעירים של מחוזות לשכת עורכי הדין. לדבריו, המשימה החשובה ביותר היא לכתוב את החוזים בשפה ברורה, כך שניתן יהיה לפרש אותם על-פי לשונם.
עד הלכת אפרופים, אמר הנדל, מדובר היה במהלך דו-שלבי, בו ניתן היה לפרש חוזה על-פי נסיבותיו רק אם לשונו לא הייתה ברורה. לעומת זאת, בפסק דין אפרופים קבע
אהרן ברק, כי מדובר במהלך חד-שלבי, בו הלשון והנסיבות נבחנים יחדיו, וכי את אומד דעתם של הצדדים ניתן ללמוד גם ממה שאליו התכוונו "ואפילו ממה שהיו צריכים להתכוון".
השאלה היא, אמר בהתייחסו למחלוקת סביב פסק דין זה, האם יש להגביל את שיקול דעתו של השופט לנוסח החוזה, או שיש לשאוף לתוצאה צודקת יותר אם זו נגזרת מן הנסיבות. הנדל הזכיר, כי הביקורת על פסק הדין טענה עוד, כי הוא יוצר חוסר ודאות לגבי יישום החוזה וכי הוא מתערב בחופש העסקי של הצדדים. עם זאת, העיר, בתוצאה לא היו לרוב הבדלים בין השופטים שתמכו באפרופים לבין אלו שהתנגדו לו.
כידוע, בשנת 2011 הוכנס תיקון לחוק החוזים, ולפיו "אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". הנדל ציין, כי על-פי הפסיקה - התיקון אינו חל על חוזים שנערכו לפני חקיקת התיקון, ולכן השינוי יתרחש בעוד עשר שנים. לדעתו, כעת אין שני שלבים אלא שני סוגים של חוזים: כאלה שבהם אומד הדעת ניכר מהלשון וכאלה שלא.
"זה אומר, שכאשר כותבים חוזים - צריכים להיות כמה שיותר ברורים", המשיך הנדל. "רק עורכי דין בחוזים מדברים בשפה כזו, שהיא שפה זרה. אם זה לא ברור לילד בן עשר - יש בעיה עם זה. הם צריכים לקחת בחשבון את האפשרויות שיכולות לקרות. עם זאת, לפעמים יש יצירה עמומה מכוונת, אם הצדדים יתעקשו - לא יהיה חוזה, ולכן בכוונה כותבים כך ששניהם יבינו איך שהם רוצים. אבל רוב החוזה צריך להיות בשפה ברורה".
הנדל המשיך בכמה טיפים מעשיים לטיפול בחוזים ובתיקים הנוגעים אליהם.
- צריך לפרוס את כל הפרטים והנסיבות בפני בית המשפט. מי שפורס אותן בצורה חלקית בלבד, חוטא ללקוח.
- לעומת זאת, לא צריך להתייחס לתכלית האוביקטיבית של החוזה, אלא לתכליתו הסובייקטיבית מבחינת הצדדים.
- לעיתים הלשון ברורה בהקשר מסוים, אך לא למי שאינו מצוי באותו הקשר. כאן יש חשיבות רבה לנסיבות ולהכנת התשתית להצגתן כראוי.
- אם הלשון אינה לטובתכם - פנה לעורכי הדין באולם - אין טעם להתעכב עליה בדיון, ותתרכזו בנסיבות.
- אין צורך להתרכז רק בסעיף 25 לחוק החוזים המדבר על פרשנות חוזים, שכן יש סעיפים רבים אחרים - טעות סופר, חוסר תום לב וכדומה - שבהם ניתן להשתמש. למשל: אם תמיד כתוב 500,000 שקל ובמקום אחד כתוב 500,000 דולר - לא חייבים לטעון לגבי הנסיבות, אלא ניתן לומר שזו טעות סופר.