עבריין תעבורה שהגיש לבית המשפט העליון ערעור על חומרת עונשו, כלל בערעורו טענות שקריות בנוגע לשיקומו כביכול. כך קובע (27.3.14) השופט
חנן מלצר.
מדובר באדם ששמו לא פורסם ויוצג בידי עו"ד שלומי שרון, אשר נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה ל-20 חודשי מאסר בשל עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תעבורה, נהיגה ללא רישיון ועוד. קודם לכן נדון האיש ל-16 חודשי מאסר בפועל על שורה ארוכה של עבירות, אך שוחרר בניכוי שליש והיה נתון חצי שנה בהליך שיקומי.
בערעור טען שרון, כי נוצר אבסורד משום שמרשו נדון למאסר בפועל לאחר שעבר שיקום מוצלח. ואולם, מלצר דחה את הערעור באומרו: "קיים פער מהותי, שאיננו ניתן כמעט לגישור, בין הצהרותיו של המערער בדבר שיקומו - לבין תמונת המציאות שנחשפה בתסקיר המשלים שהונח בפנינו.
"כך, בעוד שבערעור נטען כי: 'החלטתו של המערער לערוך שינוי של ממש בחייו איננה בבחינת הצהרה ריקה מתוכן מן השפה אל החוץ, אלא עובדה מוגמרת; הליך שיקומו של המערער צלח והוא השתקם; מאז שחרורו ממאסרו ועד היום עומד המערער בהצלחה בכל יעדי התוכנית השיקומית שהוכנה עבורו; הוא לא ביצע עבירות נוספות, לא הפר את תנאי שחרורו. הוא עובד לראשונה בחייו בעבודה מסודרת, מתייצב לפגישות טיפוליות שבועיות...' - הרי שהתסקיר המשלים בעניינו מציג תמונה שונה - שלא לומר הפוכה לחלוטין.
"מהתסקיר המשלים עולה כי בתאריך 27.1.2014 - בעוד המערער ממתין לדיון בערעורו כשהוא משוחרר בתנאים מכוח צו עיכוב הביצוע שניתן על-ידי כב' השופט י' עמית - הוגש כנגדו כתב אישום, המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה".
עוד התברר, כי המערער פוטר לאחר חמישה חודשי עבודה ועבר למקום עבודה אחר, וכי לאחר סיום הטיפול שהיווה תנאי לשחרורו - הוא לא המשיך בשיקום. שירות המבחן סיים את התסקיר המשלים במילים "כשקיים פער לא מוסבר בין הצהרותיו בפנינו ובין הסתבכויותיו הנוספות בפלילית ועובדת היותו נתון במעצר, אין בידנו לחזור על המלצה טיפולית-שיקומית בעניינו".
מלצר מסכם: "הנתונים שהוצגו לפנינו מלמדים כי המערער לא השתקם, אלא חזר, לכאורה, לסורו ואף מעל באמון שנתן בו בית משפט זה, כאשר העניק לו ארכת חסד לריצוי עונש המאסר שהושת עליו עד להכרעה בערעורו". השופטים
סלים ג'ובראן ו
עוזי פוגלמן הסכימו עם מלצר. את המדינה ייצג עו"ד חיים שוייצר.