תושב ירושלים בן 57 תובע פיצויים בסך 500,000 שקלים בגין אשפוז בכפיה ממשרד הבריאות, הפסיכיאטר המחוזי, בית החולים כפר שאול, הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית ומשטרת ישראל.
בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בירושלים נאמר כי ביום 7.7.11 עיכבו שוטרים את התובע באזור הכותל המערבי בירושלים לאחר שהתנהגות התובע עוררה את חשדם. התובע סרב להזדהות בפני השוטרים ולכן הובא לתחנת המשטרה שם בוצע בחיפוש בכליו ונמצאו מסמכים המעידים על עברו הפסיכיאטרי.
התובע הובא לחדר המיון בבית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול לצורך בדיקה רפואית ושם ביקשו השוטרים מהפסיכיאטר המחוזי כי יוציא לתובע הוראת אשפוז בכפיה, והלה נענה לבקשה והתובע אושפז בכפייה בבית החולים.
ביום 14.7.11 הגיש בית החולים בקשה להארכת האשפוז בטענה כי לא חל שיפור במצבו של התובע והפסיכיאטר המחוזי נעתר לבקשה להאריך את האשפוז בשבוע נוסף.
ביום 18.7.11 הובא התובע בפני ועדה פסיכיאטרית המחוזית לצורך הארכת אשפוזו בחודשיים על-פי בקשת הפסיכיאטר המחוזי אולם הוועדה אישרה הארכה של חודש ימים בלבד.
בעקבות החלטה זו הגיש התובע ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בטענה כי מלכתחילה לא הייתה סיבה לאשפוזו בכפיה וכי התנהגותו אינה מהווה סכנה לא לעצמו ולא לסובבים אותו.
הערעור התקבל ובית המשפט הורה לשחרר את התובע מאשפוז החל מיום 31.7.11. בהחלטת בית המשפט נקבע בין היתר כי התנהלות התובע לא הייתה אלימה או מסוכנת בדרך כלשהי, וכי באשפוזו לא התקיים התנאי שבחוק טיפול בחולי נפש הדורש רמת סבירות גבוהה לסיכון עצמי או סיכון הזולת, סיכון פיזי או מידי הדרוש על-מנת לבצע בדיקה פסיכיאטרית כפויה דחופה.
בכתב התביעה שהוגש באמצעות עו"ד עז אלדד נטען כי הנתבעים פגעו בכבודו, בחירותו, ובחופש התנועה של התובע, פעלו לאורך כל הדרך כשהם מנצלים לרעה את הליכי האשפוז בכפיה ללא כל סיבה וללא שהוכיחו כי התובע מהווה סכנה כלשהי.
לטענת התובע, הוא אושפז בכפיה על-אף שלא הייתה כל מסוכנות בהתנהגותו, וכי הנתבעים פגעו בזכויותיו הבסיסיות בניגוד לדין ומעבר לדרוש, לא בררו את העובדות לאשורן, ונוכח מחדליהם נגרמו לו נזקים ועוגמת נפש רבה.
