תיקון מיידי ופיצוי מוגבל בלשון הרע

שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, מציע שינוי מרחיק לכת בדיני לשון הרע: התנצלות ותיקון מיידיים, תוך תשלום פיצוי נמוך לנפגע. סולברג העלה את הצעתו במאמר שפרסם בזמנו בדף פרשת השבוע של משרד המשפטים, וחזר עליו (יום ו', 28.3.14) בסמינריון משפט עברי של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. סולברג מסביר, כי כיום ניתנים פסקי דין במשפטי לשון הרע זמן רב לאחר הפרסום, כאשר כבר אין בכך תועלת משום שיקום שמו הטוב של הנפגע. כך יוצא, שהמשפטים מתמקדים בפיצוי הכספי והתובעים נתפשים כרודפי בצע. "אפשר גם אחרת: פרסום תיקון ו/או התנצלות סמוך לפרסום הפוגע במקום, במידה ובדרך שנתפרסמה לשון הרע, ללא סייכ, בצירוף פיצוי כספי נומינלי, עשוי לעשות צדק הרבה יותר מפיצויי עתק לאחר כמה שנים בלווית תיקון מהוסס שנזקו עולה לעיתים על תועלתו, וכשרק המעגל הקרוב לנפגע זוכר את פרטי הפרסום הפוגע, וכל השאר זוכרים במעומעם 'מי נגד מי'", מציע סולברג. לדברי סולברג, בהליך כזה ניתן לברר בקלות את העובדות לאשורן, הוא יביא ליתר הקפדה מלכתחילה ובטווח הארוך יעלה את קרנה של התקשורת. הנפגע יזכה לתיקון מיידי של שמו הטוב, והפוגע לא יסתכן בתשלום עתידי גבוה ולא ישא בעלויות משפטיות כבדות. סולברג מזכיר, כי יוזמות דומות קיימות בשנים האחרונות בארה"ב. והוא מסכם: "מימוש הצעה מעין זו עשוי לשרת את הנוגעים בדבר במעגל הראשון, קרי, הנפגע ומפרסם לשון הרע; כמו גם מי שמצוי במעגל השני, קרי, הקוראים, המאזינים והצופים. לטוב יהיה לחופש הביטוי ולשם הטוב של האדם גם יחד. והאמת תורה דרכה". בהרצאתו בסמינריון אמר סולברג, כי הוא סבור שיש ליישם את המשפט העברי בדין הישראלי לא ברמה של עקרונות, אלא תוך לימוד מעשי מאלפי שנות חוכמה וניסיון. הוא הביא את דיני לשון הרע כדוגמה לכך, בתרגמו ללשון מעשית מודרנית את הנחיותיו של ר' ישראל מאיר הכהן מראדין ("חפץ חיים") בנוגע ללשון הרע מותרת: "יש צורך באמינות. פרסום דבר שיש בו לשון הרע צריך להיות מבורר ואמיתי, ולא דבר שמקורו בשמועה מפוקפקת. צריך שיהיה מדויק, שיתפרסם במלואו, בהקשרו הנכון. אין להוסיף ואין לגרוע. לא דומה פרסום שנעשה לראשונה, לפרסום דבר שכבר נודע ברבים. הניסוח צריך להיעשות באופן הוגן, לתאר דברים כהווייתם. "מידע מסופק - יש להציגו ככזה, ואף זאת, רק אם התועלת שתצמח מן הפרסום מסתברת יותר מן הנזק שעלול להיגרם. יש לדקדק היטב בכוונת המפרסם, שאם שיקולים זרים (כלכליים, פוליטיים) הנחו אותו, קיים חשש למהימנות הדברים בכלל ולאופן הצגתם בפרט. פרסום לשון הרע ראוי לו שלא ייעשה לתאבון. יש צורך במידתיות, בכנות. יש לזכור ולהזכיר כי מוות וחיים ביד הלשון".