"עדותו של דכנר בעייתית אך יש חיזוקים"

השופט דוד רוזן עומד (יום ב', 31.3.14) בתחילת הכרעתו על עדותו הבעייתית ורוויית השקרים - כדבריו - של עד המדינה, שמואל דכנר, אשר היה שותף מלא לעבירות עליהן העיד ואשר עסק בזיופים ובהונאה. ואולם, הוא מדגיש, היו ראיות עצמאיות שחלקן מוסכמות על הצדדים ואשר תמכו בגירסתו של דכנר. "עדות עד המדינה היא עדות בעייתית ביותר המחייבת חיזוקים. לא כל סתירה בין הודעותיו במשטרה לבין עדותו במשפט עומדת לו לרועץ", הוסיף. "הטעויות והסתירות הינן במידה רבה כורח המציאות", בשל היקף החומר והזמן שעבר. לדברי רוזן, טעויותיו של דכנר היו ברובן סבירות ולא נבעו מרצון לשקר. רוזן מוסיף: "לאורך כל עדותו, ציין עד המדינה את מצבו הרפואי הרעוע. בשבועות האחרונים לחייו הדגיש שימיו ספורים ושהוא עושה כל שלאל ידו כדי להשלים את עדותו. דבריו התקבלו כדברים בעלמא, שלא לומר בגיחוך ובבית מתלעג. לדאבון הלב, תחזיתו המצמררת התממשה. עדותו הייתה מורכבת ובעייתית עד מאוד. לא ניתן להסתמך עליה בפני עצמה. יכול עם זאת, לא מדובר בעדות מבוטלת, אלא יש בה כדי לקבוע ממצאים במקום בו יש לה חיזוקים".

נותני השוחד: הרשעות וזיכויים

על הלל צ'רני אומר רוזן, כי אוששה במלואה עדותו של דכנר בנוגע למחיקת חוב של 8.9 מיליון שקל שלטענתו היו כסות לשוחד. רוזן מפצל את הסכומים שיוחסו לצ'רני וקובע שלמעלה מ-2 מיליון שקל בשנת 2004 לא היו שוחד, אך קובע שצ'רני מימן שוחד לאולמרט, לופוליאנסקי ואחרים. "עיקרי גירסתו של עד המדינה עוגנו בראיות עצמאיות שאינן קשורות בו". צ'רני הורשע במתן שוחד ובהלבנת הון, לפי הסכומים המפורטים בפסק הדין. על אביגדור קלנר אומר רוזן, כי גירסתו בבית המשפט אינה שווה מאומה. "מול עדותו של עד המדינה, על כל קשייה, לא ניצב ולא כלום". ניתן היה להשתכנע מהקשר החברי בין דכנר לקלנר, אותו ניסה דכנר שלא לסבך ונגדו העיד בעל כורחו. התנהגותו של קלנר הייתה מפלילה, בין היתר בנוגע לכתב הסחיטה ופעילותו מול עורכי דינו של דכנר. קלנר זוכה מחמת ספק קל בכמה מהפרשיות, "רק מפני הזהירות והדווקנות בהן אנו מחויבים". הוא הורשע במתן שוחד בסך כמיליון שקל מתוך 3.3 מיליון שקל שיוחסו לו. לגבי שמעון גלאון ואמנון ספרן אומר רוזן, כי נותר ספק קל. לא נראתה לו גירסתו של דכנר לפיה קיים פגישה בה הודיע להם על מתן השוחד, משום שלא זו הייתה דרכו. "הוא לא מדבר על שוחד עם אנשים שהוא לא מכיר", אומר רוזן. "קשה לי מאוד לקבל שהם לא ידעו שמדובר בשוחד. אבל, כאשר ארנון ברודנר הלך לעולמו והוא שהיה מעורב בשוחד, וקלנר היה מעורב בשוחד - לא הייתי יכול לקבוע בצורה ודאית שגלאון וספרן אשמים". על מאיר רבין אומר רוזן, כי הוא ודכנר פעלו בשיתוף פעולה מלא. ראיה מרכזית נגד דכנר היא הקלטת שיחתו עם עוה"ד אמנון יצחקניא ואילן סובל. רבין זוכה מהעברת שוחד עבור לופוליאנסקי ושמחיוף; הוא הורשע במתן שוחד בהיקפים של מאות אלפי שקלים, בין היתר עבור דני דנקנר, וכן בהלבנת הון.

מקבלי השוחד: הרשעות וזיכוי

בנוגע לאורי לופוליאנסקי אומר רוזן, כי התרומות ליד שרה החלו רק לאחר שפרויקט הולילנד יצא לדרכו, דכנר דיבר אמת בנוגע לרוב התרומות שהעביר ליד שרה ולבנו של לופוליאנסקי. דיון נרחב הוקדש למודעותו של לופוליאנסקי לתרומות ולפסול שבהתנהגותו, ורוזן קובע שהוא פעל בניגוד לאמות המידה הנדרשות והראויות. "הוא שיווה לנגד עיניו את המטרות הנעלות של יד שרה, ולמענן בחר לשקוע בפלילים", קובע רוזן. "יד שרה היא בסיס קיומו ומקור כוחו והשפעתו. הוא לא הבדיל בינו לבין יד שרה. זוהי נשמת אפו. בשל פעילותו בה נבחר לייצג קהילה בעירייה, ובהמשך - קיבל תפקידים בכירים וזכה לפגוש מדי שבוע את גדול הדור, הרב אלישיב. לופוליאנסקי ידע שהכספים מוזרמים ליד שרה רק בשל תפקידיו בעיריית ירושלים, והוא בחר להמשיך בכך בשל מטרותיו הנעלות של המוסד". בנוגע לאורי שטרית אומר רוזן, כי כל הסכומים שקיבל מדכנר היה שוחד. הוא דוחה מכל וכל את דבריו של שטרית: "לאו גירסה היא". העבודות שביצע עבור דכנר, אפילו אם היו כאלו, היוו שוחד - וכך גם הסכום שכיסה דכנר בחובו של שטרית לבנק הפועלים. שטרית נטל שוחד בעיניים פקוחות, מסכם רוזן. אלי שמחיוף הורשע בחלק מכספי השוחד שיוחסו לו. אברהם פיינר, קובע רוזן, ידע שהתרומות למוסדות בית מלכה היו קשורות בצורה הדוקה לפעילותו בקשר לפרויקט הולילנד ולכן מדובר בשוחד. בנוגע לדני דנקנר אומר רוזן, כי הוא דן בשאלה האם העסקת מאכער כשלעצמה מהווה שוחד, למרות שלא היה צורך בכך להכרעת הדין. מדובר בתופעה מושחתת ופסולה, המשחיתה את הנורמות של עובדי ציבור - קובע רוזן. שתדלנות לגיטימית ורצויה מניחה מידע בפני מקבלי ההחלטות, ואילו פעילות פסולה של מאכער היא זו הנסמכת על טובות הנאה והמושתתת על קשרים בין המאכער לבינו מקבל ההחלטה. "המאכער העוסק בשתדלנות פסולה הוא מתווך בשוחד", קובע רוזן וקורא למחוקק להסדיר את הגבולות הלגיטימיים של הנושא. במקביל קובע רוזן, כי דנקנר שילם לרבין 1.1 מיליון שקל למטרה אחת ויחידה: לפעול מול יעקב אפרתי. בכך שונה רבין מעניינם של אברהם נתן ומיכה גולדמן, שהופעלו גם הם בידי דנקנר. רוזן אומר שלא הוכח זיוף של פרוטוקול ישיבת דירקטוריון תעשיות מלח, בו אושרה העסקתו של רבין, אם כי תיקונו היה בעייתי והמצב החוקי הנוכחי מאפשר לחזור על מעשים אלו. "גם ללא קשר לקביעתי כי מאכער שווה שוחד, הוכח שהכסף שהועבר לרבין היה בבחינת דמי לא יחרץ". על יעקב אפרתי, כי לא האמין לאף מילה בגירסתו שהיא שקרית מתחילתה ועד סופה - בנוגע למקורם של 45,000 השקלים שהפקיד בחשבונו. עם זאת, מספר נתונים המיסו את הגרעין הבסיסי והותירו ספק קל שהביא לזיכויו.