אהוד אולמרט שיקר בעדותו במשפט
הולילנד וגירסתו אינה שווה מאומה. כך קובע (יום ב', 31.3.14) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
דוד רוזן. עוד קובע רוזן, כי אולמרט קיבל מ
שמואל דכנר 1.5 מיליון שקל לצרכים פוליטיים, אם כי לא הואשם בכך רק בשל התיישנות.
רוזן פותח בדחיית תיאור דמותו של דכנר כ"קמצן", "לא לגמרי מאוזן", "טרדן" ו"נודניק" כפי שהייתה בפיו של אולמרט, באומרו שתיאור זה נוגד את התמונה העובדתית שנחשפה בפני בית המשפט. אולמרט כינה את דכנר "קמצן" כדי להרחיק את עצמו מאדם שנתן לו מאות אלפי שקלים, הוא קובע. אולמרט עצמו הזמין את דכנר לאירועים רשמיים ופרטיים, אך לאחר מכן ניסה להשמיץ אותו ולהרחיק את עצמו ממנו "גם במחיר אמירת שקר בעדותו בבית המשפט".
רוזן קובע, כי
שולה זקן ביקשה מדכנר שיסייע לכיסוי גרעונות פוליטיים של אולמרט, וכי היא העבירה לעו"ד
אורי מסר 60,000 שקל שקיבלה מדכנר. הוא דוחה את טענות ההגנה נגד גירסה זו, באומרו שהיא נמנעה מלהביא עדים לסתירת עדותה של זקן. גם עדותה בנוגע ל-1.5 מיליון שקל שתרם דכנר למערכות הבחירות של אולמרט לא נסתרה, ורוזן אומר שהיא לא הכחישה במשטרה שמדובר היה בשוחד.
רוזן שב ונדרש לכספים שהועברו למסר וקובע, כי אין זה סביר שזקן לא דיווחה על כך לאולמרט. כאשר נשאלה זקן בעדותה האם מדובר היה ב"מתן בסתר" מצידו של דכנר, היא הגיבה בצחוק רם - תגובה המהווה אישור לכך שהתרומה הייתה גלויה. מתן בסתר נותנים צדיקים, וזקן אינה צדקת - מעיר רוזן. לא הוצגה שום אפשרות, ולו תיאורטית, שתסביר מדוע נמנעה זקן מלדווח לאולמרט על סכום זה, במיוחד לנוכח העובדה שאולמרט קיבל דיווחים על סכומים קטנים בהרבה, וגם לנוכח העובדה שדיווח על הצלחה שכזו היה מעלה את קרנה בעיני אולמרט.
רוב הפרק בפסק הדין העוסק באולמרט, מוקדש ל-500,000 השקלים שנתן דכנר ל
יוסי אולמרט. תחילה קובע רוזן, כי הסכום אכן ניתן - כפי שאישר יוסי במשטרה אך הכחיש בעדותו. יוסי גם אישר פרטים רבים שמסר דכנר: הסכום, המועד, הצורה, המקום והיותו של אברהם נתן עד להעברת הכסף. בבית המשפט הכחיש נתן את דבריו במשטרה, לפיהם ראה את העברת הכסף, אך רוזן קובע שהוא לא אמר אמת בבית המשפט ועדותו הותירה "תחושה קודרת ועכורה".
האפשרות ההגיונית היחידה, ממשיך רוזן, היא שדכנר נתן ליוסי את הכסף לבקשתו של אולמרט. וגם אם ייטען שאולמרט לא ביקש זאת - חובה להגיע למסקנה שדכנר סיפר לו על כך. דכנר הוא לא האיש שיעניק סכום שכזה וישמור את הסוד בליבו, אומר רוזן. היו לו כל הסיבות לספר על כך לאולמרט כדי להוציא ממנו תמורה, דווקא בחודשים האחרונים לכהונתו כראש עיריית ירושלים - המקבילים למועד העברת הכספים (סוף 2002 ותחילת 2003). עוד אומר רוזן, כי ניתן לומר על דכנר דברים רבים -אך הוא לא היה טיפש, ולא היה נותן סכום כזה ליוסי אלמלא נתבקש או לכל הפחות בלא שהיה מספר על כך בדיעבד.
טענת הגנה נוספת הייתה, שמצבו הכלכלי של דכנר באותה תקופה לא אפשר לו לממן את השוחד. על כך אומר רוזן, כי עובדה היא שדכנר לא ביטל אף אחד מהצ'קים הדחויים שנתן ליוסי, וכי דווקא מצוקתו הייתה צריכה להוביל אותו לספר לאולמרט על הכספים כדי שהאחרון יסייע לו. דכנר היה נותן מיוזמתו 50 או 100 אלף שקל, אבל חצי מיליון - זהו סכום שאותו נתן רק משום שנדרש לעשות זאת.
אולמרט טען, כי לא ידע בשנת 2002 על מצוקתו של יוסי, ואילו היה יודע - היה מסייע לו בדרכים לגיטימיות. על כך משיב רוזן: עובדה שבשנת 2004, כאשר המצוקה נודעה ברבים, לא עשה אולמרט דבר מכל אלו. רוזן גם דוחה מכל וכל את עדותה של לינדה אולמרט, גרושתו של יוסי, כאילו לא ידעה על המצוקה הכספית, וקובע שזוהי עדות מוזמנת שנועדה לסייע לאולמרט.
עוד מסתמך רוזן על כך שמשה טלנסקי העביר ליוסי 30,000 דולר. לשיטתו של אולמרט, אומר רוזן, "אנשים נדיבים ובעלי ממון משפיעים עליו מטובם ושותקים"; צדיקים ונדיבים, שכלל לא הכירו את יוסי, מתנדבים לעזור לו - ומצפים שהקדוש ברוך הוא יגמול להם. קו הגנה זה אינו מתקבל על הדעת; דכנר וטלנסקי הם אנשי עסקים, הקונים ומוכרים - ודכנר קנה את שירותיו של אולמרט בסיועו לאחיו.
רוזן ממשיך ואומר, כי לא ייתכן שיוסי היה מוכן לסבך את אולמרט בקבלת שוחד מבלי לגלות לו, ובמיוחד - שלשיטתו של יוסי עצמו, לא הייתה לו סיבה להסתיר מאולמרט את סיועו של דכנר. ועוד: לא סביר שיוסי לא הודה לאולמרט על הסיוע שארגן עבורו. "האם באמת יקום טוען לטעון, שעד המדינה הינו 'קמצן', 'אידיוט', טלנסקי הינו 'הזוי' ויוסי אולמרט הינו 'אוטיסט' המנותק מהתנהגות חברתית בסיסית?!", שואל רוזן רטורית.
חיזוק נוסף מוצא רוזן בטענתו של דכנר, לפיה סיפר לזקן על הסיוע ליוסי וזו הגיבה בכעס. זקן לא הכחישה זאת בחקירתה, אלא אמרה "יכול להיות" - אמירה שלדעת רוזן פירושה אישור. הוא גם מעיר, כי אין זה סביר שדכנר יתווה סיפור שקרי שכזה דווקא על זקן, שהייתה כה מקורבת לאולמרט ויכלה להכחיש בקלות את הדברים.
רוזן מתייחס גם להתנהלותו של אולמרט כאשר פנה אליו
אביגדור קלנר, וביקש חצי מיליון דולר כדי להשתיק את דכנר. אולמרט - אשר סירב לעזור לאחיו - לא זרק מכל המדרגות את קלנר, המבקש מראש ממשלת ישראל לשלם סכום שכזה ל"מאכער מקומה שש", אלא הסביר לו שאין בכך היגיון. התנהגות זו של אולמרט, קובע רוזן, מחזקת את ראיות המדינה.
