"לופוליאנסקי שקע בפלילים למען מטרות נעלות"

"אורי לופוליאנסקי שיווה לנגד עיניו כל העת המטרות הנעלות של עמותת 'יד שרה', ולמען מטרות נעלות אלו, בחר לחצות הגדרות ולשקוע בפלילים". כך אומר (יום ב', 31.3.14) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן, בעניינו של ראש עיריית ירושלים לשעבר במשפט הולילנד, בו הורשע בקבלת שוחד של מיליוני שקלים בדמות תרומותיהם של שמואל דכנר והלל צ'רני ליד שרה. לדברי רוזן, יד שרה היה בסיס כוחו ומעמדו הציבורי של לופוליאנסקי, מה שהביא אותו להיבחר לעיריית ירושלים ואף לעמוד בראשה, וגם לזכות בפגישות שבועיות עם הרב יוסף שלום אלישיב. השאלה היחידה בה יש להכריע, היא האם לופוליאנסקי היה מודע לכך שיזמי הולילנד תרמו לעמותה מיליוני שקלים כדי להשפיע על פעולותיו בעניינם, ועל שאלה זו רוזן משיב בחיוב. עצם העובדה שדכנר וצ'רני התחילו לתרום ליד שרה בהיקפים משמעותיים רק לאחר שפרויקט הולילנד יצא לדרך ב-1994, מלמדת שלא מניעים טהורים עמדו לנגד עיניהם אלא אינטרסים מובהקים. רוזן גם מקבל את גירסתו של דכנר, לפיה העביר ליד שרה מאות אלפי שקלים שלא נרשמו כראוי בהנהלת החשבונות של העמותה. עוד נקבע, כי דכנר אכן העביר תרומות שמימן צ'רני - דבר המוכיח שצ'רני ביקש להרחיק עצמו מתרומות שהיוו שוחד. רוזן גם דוחה את גירסתו של לופוליאנסקי, לפיה כלל לא ידע שדכנר הוא שתרם להקמת בית הכנסת בבניין יד שרה בירושלים, לרכישת ארון קודש ולריהוטו של המקום. אין זה סביר, הוא מוסיף, שמגייסת התרומות שושנה שרעבי לא דיווחה ללופוליאנסקי מיהו שתרם לארגון 1.25 מיליון שקל - סכום חסר תקדים מצידו של תורם אחד. התורם היה צ'רני, שהתבקש במקור לתרום מיליון דולר, אך ראה בבקשה משום חוצפה והסתפק ברבע מן הסכום. על בקשה זו אומר רוזן, כי רק קיומה של מערכת יחסים מושחתת בין לופוליאנסקי לבין צ'רני יכול להסביר את עצם הבקשה, ואת מורת הרוח של שרעבי בשמו של לופוליאנסקי מכך שצ'רני הסכים כאמור לתרום רק חלק מהסכום. צ'רני אינו אדם המוכן להיסחט, והוא נענה חלקית לבקשה כדי שלא להגיע לכלל סכסוך עם האדם לו היה זקוק באותה עת כדי לקדם את פרויקט חייו - הולילנד. צ'רני עצמו אמר בחקירתו, כי התרומות היו בגדר לובינג - ורוזן מעיר שלובינג אינו נעשה בסתר, שכן אין בו כל תועלת אם המקבל אינו יודע מיהו הנותן. רוזן מוצא חיזוק לראיות המדינה בבחירתו של לופוליאנסקי לשמור במשטרה על זכות השתיקה. הוא דוחה את גירסת ההגנה, לפיה צעד זה ננקט בשל מצב בריאותו של לופוליאנסקי, בציינו שהלה לא העלה טענה זו בזמן אמת, ענה על שאלות אחרות והיה מצופה שיכחיש מכל וכל טענות ספציפיות שהועלו נגדו. גם נסיונו הכושל של לופוליאנסקי להרחיק את עצמו מדכנר וצ'רני מלמד על מודעותו לפסול שבתרומותיהם. עוד מציין רוזן, כי לופוליאנסקי למעשה הודה בבית המשפט שקבלת התרומות הייתה מעשה אסור בתכלית האיסור. ואולם, לאחר שהבין את משמעות דבריו - התעשת וביקש לסגת אל מאחורי מתרס ההגנה שנבנה לצורכי המשפט, ולפיו כלל לא ידע על אותן תרומות. מתרס זה, אומר רוזן, התפרק במהלך המשפט. רוזן מסכם: "לופוליאנסקי קרא נכוחה התמונה העובדתית, ובחר להמשיך ולעודד היזמים להזרים הכספים למוסד יד שרה נוכח מטרותיו הנעלות של המוסד". רוזן הרשיע את לופוליאנסקי גם בקבלת שוחד בדמות תרומה של 40,000 שקל מדכנר לישיבה שניהל בנו, יצחק. הוא זוכה מחמת הספק מאשמת קבלת 120,000 שקל מדכנר למימון יום הבחירות לראשות עיריית ירושלים בשנת 2003.